הסחלב השחור, אוניית פאר חדשה ונוצצת, ועליה כ-3000 נוסעים ואנשי צוות, טובעת בהפלגת הבכורה שלה אל הים האגאי, מול חופי סנטוריני; איך דבר כזה עדיין יכול לקרות במאה ה-21? לשם כך צריך לחזור 3 ימים לאחור ואל פופי, העוזרת האישית החדשה והנרגשת של הצלמת האגדית הסקוטית לילית, אלמנתו הטרייה של אחד מעשירי בריטניה, אנגוס מקרגרגור, איל תקשורת דמוי רופרט מרדוק. עבור פופי, אחות סיעודית בודדה ומוזנחת באמצע החיים, זו הזדמנות נדירה לגעת בחלום, להיות נוסעת וי-איי-פי על אוניית פאר; רק היא ולילית, שבריאותה הולכת ומידרדרת, אך אולי היא פחות דמננטית מהנראה לעין. לתדהמתה, פופי מתחילה ממש לחבב את לילית, אז מי פה הציידת ומי הקורבן. אבל מישהו עוקב אחריה, גבר מסתורי שלו היא קוראת האיש מאתונה, ואז מופיעים גם פטריק, בנו של אנגוס שנושל ברגע האחרון מהירושה וזוגתו המרושעת ארבלה, שגררה אותו אל השיט ואל המפגש עם לילית בעורמה. ארבלה, עורכת באחד מהמגזינים של החברה, היתה אמורה להיות סופרת הצללים של לילית וכעת היא חושדת במניעיה של פופי, וגם מסתירה איש צללים משלה, אבי, לוחם מוסד לשעבר, שלא ממש ברור למי הוא נאמן. מסובך? זו רק ההתחלה של המותחן המרשים הזה.

מוות על הנילוס/ אגתה כריסטי

כיפי בטירוף.

הדמות החכמה בספר היא ד"ר גדעון מארש, פרופילאי בדימוס של האף־בי־איי וכיום אשף מותחנים ומרצה מבוקש, שמוזמן לספינה ומצרף אליו את בתו שרה ואת נכדו הסקרן בן השמונה קרטר, ממשיך דרכו. בעצם, ד"ר מארש עוקב אחר הרוצח הסדרתי וינסנט, שהותיר אחריו ערמת גופות במזרח הרחוק ונמלט מכלא דמוי אלקטרז על אי יווני. ספרו האחרון של מארש הוקדש לבנות הזוג הנאמנות והמשת"פיות של הרוצחים הסדרתיים הגדולים. גם לווינסנט היתה אחת כזו, אלין-קלייר. איפה היא היום. המון שאלות פתוחות, מעט מאוד תשובות, שמאלצות את הקורא להמתין בסבלנות מתוחה להמשך, ולסוף המזכך.

לורת' אן וייט המוכשרת מציגה מורכבות עלילתית מתוחכמת ועוצמה רכילותית כובשת. הסחלב השחור הוא ספר שלא משחרר, קצת כמו הגיבורים שלו, מדלג במיומנות בין התרחשות בזמן אמת לבין שחזור וחקירה בעתיד, ובעיקר בין שלל הדמויות, המניעים והאג'נדות, רוע אנושי מזוקק ותסבוכת בלתי אפשרית שזורה במגע של מיתולוגיה יוונית ורומנטיקה של סיפורי מסעות והרפתקאות ישנים. וייט מציבה את הגיבורים שלה כמו כלים על לוח שחמט במערכה הראשונה ואז מתחילה לשחק בהם, במלאכת מחשבת של טוויסטים מפתיעים ומבריקים, גורמת להם להתנגש זה בזה, לחסל זה את זה, תוך שהיא מעוררת שדים וסודות עתיקים מעברם. הסופרת היא אלת הגורל האמתית, כמו בציור המוצב בלובי בספינה בהשראת המיתולוגיה. כששעון העצר סופר לאחור לקראת האסון, זה משחק שאין בו טובים ורעים, רק סבך של אינטרסים, תשוקות ויצרים במסלול התנגשות קטלני ובלתי נמנע ויש להודות, מהנה במידה בלתי מתקבלת על הדעת.

אל תקחו את זה יותר מדי ברצינות.

חמש שנים קדימה, הידיעות על האסון מתחילות להתברר באמצעות פודקאסט פשע אמיתי שמובילה הלן, יורשת עשירה המממנת את חקירת האסון. מיהי הלן באמת? התשובה לגמרי שומטת לסתות.

אפילו נבלים הם גיבורים בעיני עצמם. כל אחד הוא או גיבור או קורבן בסיפור של עצמו.

אוח, סנטוריני. איך מתאימה עכשיו איזו רביצה שטופת שמש מול כל הכחול הזה.

למה לא. פגשנו כותבת מותחנים מעולה.

ואם כבר מיתולוגיה, הגיבורה הטראגית של הסיפור היא רושאן הקונסיירז', בת מהגרים מקייפ ורדה, שהחבר הנוכל שלה תיאו משכנע אותה לשתול בסוויטות מצלמות זעירות, שבמידע המופק מהן הוא משתמש במופע שלו כמנטליסט בעל הכינוי המפואר אמן האשליות סורין. וכך הסיפור מתכנס לשואו דאון אפי בנשף המסכות של תיאו/ סורין שבו אמורים להתגלות כל הסודות והשקרים. מי מסתתר מאחורי המסכה – לא תמיד אנחנו באמת רוצים לדעת.