כחלק מהמדיניות החברתית שלו, הממשל האמריקאי מספק ערבות להלוואות שלוקחים סטודנטים מהמעמד הבינוני-נמוך למימון לימודיהם. אז מיליארדר מושחת אחד מקים רשת בתי ספר ללימודי משפטים ברמה נמוכה, שכל אחד יכול להתקבל אליהם אם רק ישלם את שכר הלימוד המנופח. הסטודנטים במוסדות האלה נכנסים לחובות של מאות אלפי דולרים, אולי לכל חייהם, כי אין להם סיכוי לצלוח את בחינות הלשכה ולהפוך לעורכי דין. שלושה סטודנטים למשפטים מפייק-מכללה שכזו, ללא עתיד או תקווה, שחברם ערך תחקיר נגד המיליארדר הרשע וסופו שאיבד את שפיותו - מחליטים לעשות מעשה.

כמו שתי טיפות מים/ סקוט טורו

קל, אבל לא מספיק קליל.

כי הגיבורים ממש חמודים: מארק וטוד הם לבנים פריווילגים לכאורה ותת-הישגיים, שלא לומר לוזרים ממש. מארק היה שמח לעזור לאחיו העבריין הכלוא ואילו טוד היה שמח לעזוב הכל ולפתוח בר אופנתי.

תסמכו על גרישם, שיכול להפוך כל קומבינה מלוכלכת לעלילה סוחפת, בתנאי שהיא קשורה איכשהו לענייני משפט.

ספר מעייף, מלא הרצאות דידקטיות על עניינים פיננסיים מפרכים וממש לא מותחים או מרתקים בשום פנים ואופן.

הצלע הנשית בחבורה היא זולה, אובר-אצ'יברית דווקא, בת למשפחת מהגרים מסנגל העצורים לפני גירוש. היא ניהלה רומאן חשאי ומביש עם הבחור המעורער מתחילת הסיפור, ובעיקרון אין לה כבר מה להפסיד.

"לפעמים הוא הרגיש שהחוב מכביד על גבו כמו תרמיל מלא לבנים כבדות. עצם ההליכה הייתה מטלה. החיוך עלה לו בקושי. הוא חי חיי עוני, ולמרות העבודה שהשיג נראה עתידו קודר. והוא עוד היה אחד מבני המזל".

כמו כל ספר של גרישם: טיסה, חופשה ועוד מקומות שבהם עדיף לא לאמץ את המוח.

לא בטוח. הטריק מתחיל למצות את עצמו, מספיק ודי.

ספר מיושן המכיל ביטויים מבישים כמו "אישה היסטרית", איטי ומפוטפט, המעיד בעיקר שלמחברו פשוט נגמרים הרעיונות.