מחוז קרי, אירלנד, 1959. הלילה בו נעלמה אנה, אמה של פריה בת ה-16, הוא ליל סערה, הלילה שלפני יום ההיפוך החורפי. זה הלילה שבו פריה השלימה את כתיבת ואיור האגדה על מפתח הזכוכית שאמה נהגה לספר לה, סיפור קסום עם תיבה ארורה, אי בוכה ומלכת טרולים עם לב אבן. אנה הביאה את האגדה כל הדרך מבית ילדותה בנורווגיה, שממנו נמלטה בעזרת אביה האירי של פריה בזמן הכיבוש הנאצי. רק הסיפור נשאר, וצמד עגילים בצורת מפתחות זכוכית, שהאם הנעלמת הותירה לבתה. כעבור שנים רבות, ב-2005, פריה היא סופרת ומאיירת מצליחה. בתה מגי, לעומת זאת, מרוסקת למדי: נישואיה כשלו אחרי שהחברה הכי טובה שלה שכבה עם בעלה, עסקי הגננות האקולוגית שלה קרסו, הקילוגרמים על גופה עלו, וסבה האהוב אטיקוס הלך לעולמו. לכן היא כאן, בבית הקלאסי המשקיף אל מפרץ קנמר האפלולי. אמה רוצה למכור את הבית האהוב, שמגי רוצה לשפץ במו ידיה הטובות. אבל נטל הזכרונות מעיק על פריה, שחשה כאילו רוחה של אנה עדיין מרחפת בין הכתלים העבים. כמו הבית ההולנדי של אן פאצ'ט, גם בית הלבור הוא הרבה יותר מבית, המקום בו הלב נמצא. אבל מה יש שם בכספת שמגי עומדת לפתוח כעת? על כך ועוד הרבה יותר במפתח הזכוכית, הרומן ההיסטורי המרשים של אמנדה גירד, שחוזר כל הדרך לפרק הנורווגי העלום יחסית של מלחמת העולם השנייה.

רק היפים/ סוזן מייסנר

מאוזן להפליא.

מגי חולמת לפתור את תעלומת היעלמותה של סבתה אנה, ויש לה רק עשרה ימים להשלמת המשימה, שעבורה תיאלץ לטוס לנורווגיה. אם תצליח, אולי תציל את הבית ממכירה, שעל ביצועה מופקד ג'ק, האיש ששבר את ליבה של מגי בגיל 16, ובדיוק התגרש גם הוא. כן, זה מסובך, אך עם זאת נעים ומהנה מאוד – מפתח הזכוכית הוא פשוט ספר קום-איל-פו, כמו שצריך. רומן אמיתי הספוג באהבת הספרים והקריאה. בהווה זוהי אירלנד של ג'ויס ופיניגנס ווייק, ובעבר הגיבורה אסטריד, שגדלה בבית יתומים וקראה את הנס כריסטיאן אנדרסן, תקרא את מעשיות האחים גרים (כשמן של שתיים מדמויות הגרמנים בספר). את שתי העלילות, זו שעכשיו וזו מאז, מלווה אגדת פעמון הזכוכית בתובנותיה היפות - למשל, "למה להסתכן בכאבה של האמת?", שאלה מצוינת.

הסיפור מתחיל באיינוור, ארכיפלג סמוך לחוג הארקטי, עם 60 תושבים בצפון נורווגיה של 1940. אנה בת ה-22, שכינויה המחתרתי הוא אסטריד, בורחת לשם מאוסלו הכבושה, אחרי שהחבר הכי טוב שלה סידר לה עבודה-לכאורה כעוזרת למורה באי הראשי בארכיפלג, הונדהולמן. בביתה של המורה שאיתה אסטריד תעבוד, גברת הנדריקסן, אין חשמל, אין מים זורמים והשירותים נמצאים מעבר לגבעה; אבל יש לה חברה חדשה כמעט מיד, גודרון, בתו המגניבה-לכאורה של איש תחנת הסחר, שמתכוננת לפלישה הגרמנית כמומחית הישרדות קשוחה ויעילה, ולצידה מופיעות האחיות נינה וליב, בנות גילה היתומות, נשות המגדלור. נינה המעשית בת ה-22 וליב החולמנית בת ה-19, מוצאות מתחת למגדלור שהן מפעילות את אטיקוס החתיך, איש המודיעין הבריטי הפצוע באופן סקסי, ששואף להקים במקום רשת שתעקוב אחר תנועות הצי הגרמני. גירד האירית ממוצא אוסטרלי יוצרת הקבלות יפהפיות בין הסיפורים: כשליב מוצאת את שעון הרולקס על פרק ידו של אטיקוס, גם מגי מגלה אותו בין חפציו של סבה המנוח, שהפך להיסטוריון של המלחמה; כשמגי מגלה תמונה של סבתה, אנו חוזרים בזמן לרגע בו צולמה התמונה; כשנינה מספרת לליב את אגדת מפתח הזכוכית, מגי מוצאת את הספר המאויר על מדף יצירותיה של אמה, 44 יצירות לאורך 44 שנים, שנמכרו במיליונים ועיצבו דורות של ילדים. החידות שנפתחות בצד אחד של הסיפור נפתרות בצידו השני באיזון מושלם, שיוצר קריאה נעימה וזורמת, הנאה אסתטית של חלקי סיפורם משתלבים ומונחים היטב במקומם; עלילה שאין בה צירופי מקרים אלא רק הקשרים, או כמו שגירד קוראת לזה, חוטים וגלגלות, המחוברים אלה לאלה במיומנות עילאית.

יש כאן המון פרטי פרטים והמון דמויות שצריך לזכור, הדרמה ממש מוגזמת לפרקים ולעתים אף סוחטת דמעות ממש. בקיצור - ברומן היסטורי כמו ברומן היסטורי.

מרתה המשוגעת, זקנת השבט והמרפאה הספק-אלילית בעלת הכוחות הנסתרים. ברור שבתה ונכדתה הפכו לנציגות מוצלחות של הרפואה המודרנית.

"למדתי שהחיים הם ספר שנכתב מנקודות מבט שונות, ואנחנו יכולים לקרוא רק את הפרקים שלנו."

האיים האלה שבצפון נורווגיה הם מקום פלאי ומכושף ממש. לא משנה כמה זמן זה ייקח, בסוף חייבים להגיע לשם.

למה לא. מעניין לגלות לאן היא תסחף אותנו בפעם הבאה.

מפתח הזכוכית הוא סיפור טוב לב, עשיר ומהנה להפליא על אנשים, בעיקר נשים, שעושות את הדבר הנכון גם ברגעים קשים; סיפור שבו נהג מונית מחליף מוזיקה מרוק כבד לקלאסי כשהוא מרגיש שהנוסעת שלו עצובה. הוא בנוי כחקירה סמי-בלשית עם הרבה שבילים מתפצלים שיתחברו לבסוף, אבל ממש לבסוף, לדרך אחת מרהיבה ואפילו מותחת ביותר. האם אנה שיתפה פעולה עם הנאצים, האם היה לה מאהב, או אולי דווקא מאהבת, האם אטיקוס היה אכן אביה של פריה וסבה של מגי, או שהיה שם גבר אחר? ובתוך כל התסבוכת המהנה הזו אנו גם לומדים פרק חשוב ופחות מוכר מההיסטוריה של מלחמת העולם השנייה בנורווגיה (קוויזלינג לא היה לבד, למרבה הצער), שבליבו ויקינגיות קשוחות כפלדה, שפשוט לא היו מוכנות להיכנע.