חנות הספרים פֵּיינְטְד לֵיידי ממוקמת בבית אחוזה עתיק בן 150 שנה בעיירה פּּורט פאלמס שבצפון קליפורניה. סביה של בעלת החנות, ג'קס, רכשו אותה בסבנטיז והפכו אותה לחנות ספרים משגשגת, שכעת נמצאת בשיפוצים והיא בקושי מצליחה להשתלט על הבלגן. ג'קס, 38, גרושה מזה שנה ואם לשניים, בת 11 ובן 8, מנהלת את חייה בשיטת הקינון (נסטינג), שבוע בבית המשפחה שבו נמצאים ילדיה, ושבוע בחדר שלה בחנות הספרים עם התוכי האהוב עליה, רמון, שאומר לכולם תמיד את הדברים הכי מביכים. ג'קס מקדישה כל חדר במבנה בן שלוש הקומות לז'אנר ספרותי אחר, בעיצוב תואם (ספרי בישול במטבח, ואימה כמובן במרתף) ולפי המנהג המקומי, בחנות נמצאות גם תיבות הדואר של כל אנשי העיירה, השומרים בהן את יומניהם האישיים. מה יקרה כשבעקבות תקרית מוזרה יתגלו כל הסודות הכתובים בהם? תסמכו על סוזן מאלרי, מהסופרות האהובות באמריקה, שהיומנים הסודיים מחנות הספרים הוא בדיוק הממתק המנחם שאנו זקוקים לו עכשיו.

הסודות של דודה קולט/ ואלרי פרין

קליל ונעים.

יופיו של הספר טמון בדמויות המשנה שלו, שמעניקות לו עושר סיפורי רחב ואיזו איטיות מהנה, המתעכבת על כל פרט קטן ומערסלת אותנו בחמימות נינוחה, ממש סלואו רידינג שהוא חלק מחווית סלואו ליווינג של עיירה קטנה. עד שמשום מקום צצה איזו הפתעה מגניבה ומעירה אותנו מרבצנו, וההפתעות המדודות האלו לא מפסיקות לבוא. ריילי, 35, אחותה של ג'קס, היא מורה ביסודי שמחכה להצעת נישואין מבן הזוג שלה דסטין, וגם נמצאת במעין מערכת יחסים סמי-משפחתית עם אלכס, האלמן שהותירה אחריה חברתה הטובה קים שנפטרה מסרטן, ונואה, בנו הקטן, שהיא עוזרת לטפל בו. ריילי שוקלת להתקדם מפורט פאלמס לסן דייגו הגדולה, אבל זה מסובך. מרקוס הוא השיפוצניק החתיך והמושלם שעובד על מבנה האחוזה של חנות הספרים ומסקרן את ג'קס מאוד; האריס הוא הגרוש שלה ושונה היא בת זוגו החדשה והצעירה; שריל הבוגרת היא מתאמת האירועים בחנות הספרים, מעין פיה קסומה שקוראת ביומנים ויודעת בדיוק מה צריך לעשות; ומעל כולם מעופפת הדמות הטובה בספר, רמון, תוכי הבית הבוגר, בעל המנעד הרגשי העשיר, שמדקלם שורות מחץ מספרים קלאסיים בדיוק במקומות הנכונים; בהתאמה, לוסי היא החתולה שמביאה ג'קס מהמקלט כדי שתהיה חברה של רמון (כן זה רעיון גרוע כמו שזה נשמע) ולעומתה האקלברי הוא החתול שרמון בוחר לעצמו (עכשיו זה כבר נשמע פחות גרוע), כי לבני האדם ולחיות המחמד יש מעמד שווה וזהה בספר, וזה מקסים.

כך טווה מאלרי רשת צפופה של קהילה שבה כולם מכירים את כולם והסיפורים משתרגים ומתהדקים אלה לתוך אלה במלאכת רקמת חיים עדינה ויפה, שבה הקוראים מבינים דברים מעבר לגבם של הגיבורים, בשורה של אמיתות חיים חכמות ונעימות, כמו לדבר עם דודה או סבתא טובה ומחבקת. החיים מורכבים מפרטים קטנים, ומאלרי לא מחמיצה אף אחד מהם. התיאורים שלה מלאים, עשירים, ויוצרים תמונה היפר ריאליסטית של חלום אמריקאי לבן כפרי מושלם. הכל פשוט, אמיתי, נכון ומקסים, כולל סצנות התשוקה הנעימות והבלתי תוקפניות בעליל. אצל מאלרי עושים אהבה, לא סתם סקס, אפילו אם ככה חושבים. לזכותה ייאמר שהיא לפחות מנסה צורות אלטרנטיביות של מערכות יחסים לפני ניצחונה הסופי של הבורגנות, ומציגה מודל ישן וטוב של גבריות, זה שתמיד נמצא שם כשצריך אותו, שיודע לעשות את הדבר הנכון, להיות הסלע שלך, וחוץ מזה הוא גם בכלל לא רע במיטה.

אל תקחו את זה יותר מדי ברצינות.

דאג, איש הזאב המסתתר במרתף החנות. אוקיי, הוא רק בובה, אבל זו בובה מאוד שימושית.

"לא כולם זקוקים לניצוצות. אולי הם לא דבר טוב. אולי הם מסנוורים אותך ומונעים ממך לראות את האמת".

פורט פאלמס מקסימה כל כך. רוצים לשם עכשיו!

בכיף. מאלרי עושה לנו נעים מאוד.

אגב, למקרה שתהיתם, היומנים מחנות הספרים הם ממש לא הסיפור העיקרי פה, רק מופיעים ברגע הנכון, אבל יש הרבה סיפורים אחרים, הרבה יותר יפים, ובעיקר ניתוח מדויק ומעודן של מערכות יחסים; מה מקרב בינינו ומה מרחיק, מה גורם לשניים להפוך לאחד ומה רק נראה ככה אבל הוא לא הדבר האמיתי. לפעמים בחיים קשה להבחין בין אמת לזיוף, אבל מאלרי יודעת, היא יודעת ממש. ההגדרה הטובה ביותר לספר הזה הוא נעים וזורם, יש לו פלואו, דבר נובע מתוך דבר בטבעיות; סיפורים שיוצרים חיבוק מנחם, שאין חיוני ממנו בימים איומים אלה.