זה לא מפתיע כשביוגרפיה של רוקסטאר מתחילה עם בקבוק אדולן, אבל זה לא מה שאתם חושבים. קובי פרחי, מנהיגה האגדי של להקת המטאל המצליחה אורפנד לנד, גדל למשפחת עולי בולגריה ברחובות יפו. הוא וחבריו – יהודים, נוצרים ומוסלמים - בעטו בבקבוקון אדולן מעוך כי אף פעם לא היה להם כסף לכדורגל נורמלי. כך נפתחת האגדה, אבל בנערותו בבת ים, אחרי רצח הלנה רפ ב-92', פרחי הוא חלק מחבורת נערי רחוב שמרססים כתובות נאצה נגד ערבים ברחבי השכונה. איך הוא הפך למנהיג להקה שצברה פופולריות עצומה דווקא בעולם המוסלמי ולמעין גשר של אחווה בין העמים, לאדם שכל מהותו היא תקווה ושאיפה לשלום. על כך באוטוביוגרפיה הקסומה לילה טוב ארץ יתומה, סיפור של אומץ אמונה, כוח, ונהרות של כישרון גולמי; סיפור של אגדת מטאל עברית אמיתית.

סיבוב ההופעות של הגולם מפראג/ אריאל הורוביץ

קל ומקסים.

פרחי הוא נכד לסבתא שהחברה הכי טובה שלה היתה ערביה, בן לאבא שחמל על שבויים מצרים במלחמת יום כיפור ולאמא שזיהתה בו פוטנציאל מוזיקלי מילדות ולקחה אותו לאודישנים של מקהלת צדיקוב, שעליה ניצח דודו, זיקו גרציאני הנצחי. הוא לא התקבל, אבל אגדת הרוקנרול מתחילה ב-91-2, סביב תקופת מלחמת המפרץ, מהפעם הראשונה שהוא שומע שיר של איירון מיידן ומבין שאלוהים נמצא בדת' מטאל ואילו השטן שוכן דווקא בפופ המסחרי שמטמטם את העולם והופך את כולם לזומבים. אז גם מצטרפים אליו יוסי, מתי, אורי וסמי, ואורפנד לנד באה לעולם, עם מטאל ים-תיכוני שאף אחד לא שמע עד אז, החלום נקטע זמנית כשקובי גזז את מחלפותיו כשמשון הגיבור והתגייס לצבא, אבל כשהלהקה קיבלה חוזה הקלטה ראשון מחברת תקליטים צרפתית, אירוע חסר תקדים, הוא נאלץ לבצע נפקדות מהצבא, ובהמשך להשתחרר על אי התאמה. הוא מחליט שהמסר של הלהקה יהיה של שלום ואחוות עמים, מסגדים לצד כנסיות ובית כנסת, כאפייה לצד טלית. כך נולד המטאל האוריינטלי, מהפכה עם אידיאולוגיה של שלום, המסופרת טבעי ועממי, כמו שצריך - לראות את האחר, להבין אותו, שילוב של ישו, לאונרד כהן, פרנק זאפה וויקטור הוגו. בהמשך עובר על הלהקה מה שנקרא משבר האלבום השני, חלק מחבריה עוזבים ופרחי חווה משבר קיומי משלו, המתבטא בהתקרבות אל הדת ומבלה שעות וימים בין ברסלבים וחב"דניקים, או כמו שהוא קורא להם, המטאליסטים של התרבות היהודית. כמו תמיד, הוא מחבר בין עולמות, זו תורתו, זו משנתו, זו בעצם שליחותו עלי אדמות. הוא אולי "מתחזק", אך לא משלים תהליך חזרה בתשובה מלא; הוא יותר מדי פרי ספיריט, והדת מגבילה. הוא לא מסוגל לציית למצוות והלכות, להסתגל למסגרות ולהקפיד על לוח זמני תפילות. זה פשוט לא הוא, פרחי מאמין באלוהים בצורתו הטבעית והטהורה ביותר, האל של כולם.

אחרי 6 שנות הפסקה אורפנד לנד - שלאורך שלושה וחצי עשורים עברה תמורות ושינויים אך תמיד נותרה נאמנה לדרכה - קמה לתחייה בזכות עאז הירדני, שקעקע את הלוגו של הלהקה על זרועו, מה שהבהיר לקובי, קפלניסט חסר תקנה בלשון העם, ששליחותו עלי אדמות עדיין לא תמה ויש לחזור אל הבמות וחדרי החזרות וההקלטות. ההופעה הראשונה לאחר האיחוד המחודש שבה נכח עאז הירדני התקיימה, תיראו מופתעים, באיסטנבול. הסיפור הזה כל כך מופלא, שלעתים קשה להאמין שהוא אמיתי – ולכן מצורפות הוכחות מצולמות. זו לא סתם אגדת רוקנרול, אלא ממש פנטזיה באורך מלא, שכולה סיפורים מופלאים, אינסוף פרסי תעשייה בינלאומיים, ולא פחות חשוב - פרסי שלום, מפגשים מרגשים ומזרח תיכון חדש, הופעות עם להקות מטאל מתוניסיה ומאלג'יר, הרכבים פלסטיניים הפועלים בירדן ורקדנית מלבנון, ומעריצים מכל מדינות ערב שנרדפו בשל אהבתם ללהקה, למרבה הצער. בספר שזורים דיאלוגים מרתקים מאוטובוס ההופעות, שיש בהם קצת נאיביות והרבה לבבות פתוחים ורצון אמיתי להבין את האחר. אין ספק - השלום מתחיל באוטובוס הופעות משותף. אורפנד לנד צברה 6 אלבומי אולפן ושני אלבומי הופעה, הופיעה בלמעלה מ-50 מדינות ברחבי העולם וזכתה באינסוף פרסים וכיבודים; אבל איך אפשר להאמין בשלום ודו-קיום אחרי 7 באוקטובר. זו השאלה שמובילה את החלק החותם את האוטוביוגרפיה המרתקת הזו. הבלבול העמוק הקיומי, או כמו שהוא קורא לזה, תהום רוחנית. שוב עולה האפשרות שביקום שולט אלוהים שמשחק בקובייה, הכל מקרי, הכל עניין של מזל. שני מעריצים של אורפנד לנד נרצחו בטבח, "הגשרים נופצו, החלומות נגדעו, התקוות מתו". אלפי מעריצים מוסלמים נוטשים את הלהקה ברשתות, ה-BDS שולט. במקום עוד פוסט חרם, תכתבו שיר, מבקש פרחי. אחרי הכל, זה מה שאתם יודעים לעשות הכי טוב. אף אחד לא מקשיב. הופעות בטורקיה מבוטלות. הוא מפסיק להופיע עם כאפיה ומסיר מהשירים מילים מטרגרות. האם עשה את הדבר הנכון? אולי לעולם לא נדע, אבל הכנות שלו, כרגיל, לגמרי נוגעת ומרגשת.

יכול להיות שלימנים מסוימים הספר הזה לא יהיה קל.

אלברטו, נהג המונית היפואי, שמסכם בחוכמה שקובי הוא קצת פילוסוף, אבל גם קצת טרונצ'ו (בולגרים ייהנו יותר).

"למה תמיד כואב משהו בחיים? זה עולם כזה שהכול מהול בו בכאב: לידה, חיים, לימוד, הזמניות של הכול, פרידה מאהובים, מגפת הטמטום. אפילו השירים הכי יפים נולדו מכאב. אפילו ההומור הוא שיטה להתמודדות עם כאב".

יפו המקסימה, במשולש שבין יפת, שדרות ירושלים ושוק הפשפשים, ובאמצע המסעדות הבולגריות הכי שוות.

אם קובי פרחי יכתוב עוד, אנחנו נקרא.

אבל אט אט החלום קם על רגליו. יש הופעות בדרום אמריקה ואירופה, ואפילו ריטריט כתיבה עם מוזיקאים פלסטינים. התקווה חוזרת, אפשר לצאת לסיבוב בשכונה שבה כולם מכירים אותך כמו איזה קזבלן יפואי, מקום שיש בו נחמה בדברים הקטנים וחיבוק בזמנים רעים. או במילים אחרות, מה שעובד.