הבית ברחוב פולגייט מס' 1 בלונדון לומד אותך. אם החלטת לשכור בו דירה, אסור לך להכניס לתוכה כמעט כלום, אבל עד מהרה תגלי שאת לא צריכה כמעט כלום – הבית מתאים עצמו לתבניות ההתנהגות שלך ועושה עבורך כמעט הכול. בעצם, הבית הזה הוא הגיבור האמיתי ב"זאת שהייתה כאן קודם". הדיירת הראשונה, אמה, נפלה קורבן לשוד אכזרי, שבמהלכו הונח סכין על צווארה. החבר שלה, סיימון, מתחיל להימאס עליה והיא זקוקה להתחלה חדשה. גם ג'יין, הדיירת שבאה אחריה, זקוקה להתחלה כזו. היא הייתה הקרייריסטית המושלמת ואז נכנסה להיריון וכבר החליטה להיות אם חד הורית, אבל עברה לידה שקטה טראומטית. ג'יין הלומת צער וכל דבר בביתה מזכיר לה את הטרגדיה. כמו אצל אמה לפניה, הבית ברחוב פולגייט הוא בדיוק מה שהיא צריכה. אבל מה יהיה המחיר? בכל התחלה חדשה יש גם סיום.

הבחורה על הרכבת/ פולה הוקינס.

קליל ומהנה עד צווחות.

"זאת שהייתה כאן קודם" הוא מותחן מהדור הבא, זה שהרבה אחרי "אבוי, נעלמו שלושה ילדים" מעדות הרלן קובן או "גופה קפואה נתגלתה ביער קפוא סמוך לריקיאוויק" מעדות סקנדינביה.

ג'יי-פי דילייני (שם עט של סופר ידוע, אך עלום) ובני דורו, כמו קרוליין קפנס או ג'יליאן פלין, יודעים לבנות לאט לאט מתח קריפי בלתי נסבל שמגרד מתחת לעור ולא נותן מנוח גם הרבה אחרי תום הקריאה. וכך, חזק ובטוח, הם לוקחים את סוגת המתח כולה עוד צעד קטן לעבר הספרות היפה.

כי בטח יש לכם דברים יותר חשובים ומעילים לעשות בזמנכם הפנוי המועט.

אדוארד מונקפורד, האדריכל שתכנן את הבניין עבור משפחתו ונאלץ לעזוב אותו אחרי מותם המחריד של אשתו ובנו. מרשים ושרמנטי באופן שלא ניתן להתנגד לו ושתי הנשים הצעירות נמשכות אליו בחוטי קסם.

"ביחסי אנוש, כמו בחיי אנוש, יש נטייה לצבור דברים מיותרים, כרטיסי ברכה ליום האהבה, מחוות רומנטיות, יציאות חגיגיות, כינויי חיבה חסרי משמעות. מה יקרה אם נוריד את כל הדברים האלה? יש סוג של טוהר בקשר שהמוסכמות לא מכבידות עליו, תחושה של פשטות וחירות".

באייר בי אנד בי ששכרתם בלונדון, בחשש מסוים.

בטח. יש פיתויים שלא ניתן לעמוד בפניהם.

מסתמן שזה המותחן הטוב ביותר שתקראו השנה, ואולי עוד הרבה אחריה.