יחזקאל ובנות זוגו אהובה ואוולין דוהרים על גבי הפונטיאק פיירבירד הצהובה שלו הישר אל תוך עיירה שלווה – ופשוט נשארים לגור בה. יחזקאל הוא כבר איש מבוגר עם שיער לבן ואילו חברותיו בנות 26 ו-21, אז המקומיים, יצורים אפרוריים, קרתניים ומשמימים שכמותם, קוראים להם "ההוא והזונות" וזהו שמה של הנובלה הראשונה בטרילוגיה החדשה של גלעד כהנא, הנושאת את השם המצמרר "טוב שאבא קיבל סרטן". ההוא ונשותיו הם סוכני כאוס הזורעים הלם ומבוכה בכל מקום, כשיחזקאל הוא האוברמענטש הניטשיאני של כהנא, שילוב מוטרף בין חומרנות לרוחניות, עוצמה ורכות, מתפוצץ מסקס אפיל וחוגג את החיים בטירוף ותשוקה נדירות הכתובות בפרוזה שירית, שמיימית, השפה הבלעדית והנשגבת של גלעד כהנא.

קונגלומרט/ איל חלפון

מאוזן היטב.

יחזקאל, אהובה ואוולין מטלטלים את המקום שכוח האל עד ליסודותיו הקיומיים, עד שאזרחית פגועה ומודאגת לוקחת את זה קשה מדי, ואת גלי ההדף וההרס כבר לא ייתן לעצור. "ההוא והזונות" הוא מופת של צמדי ניגודים, הרוחניות שבחומריות, ההכרה באבסורד של החיים והריחוף מעליהם ככלי הישרדותי בלעדי. כהנא בורא דמות כמעט אגדית, מיתית, גדולה המחיים ועם זאת מאוד ארצית ותאוותנית, כה אינטנסיבית שהוא חייב לקחת הפסקות מהסיפור לצורך כתיבה בגוף ראשון על מלאכת הכתיבה, חשיפת התחבולה; במפתיע, זה בכלל לא מפריע, והסוד הוא היחס בין שירה לפרוזה, או סוד הפרוזה השירית. הפרסונה הכותבת של כהנא מעורערת, כפייתית, אין לה שום קיום אחר מלבד הכתיבה, תמיד תוך חשש שהחיים הרגילים, הבורגנות, השגרה, יחסלו את היצירה. בסיפור הנושא, "טוב שאבא קיבל סרטן", כהנא חוזר לגיל 32, כשליווה את אביו החולה הסופני באסף הרופא, בתוך השגרה היומיומית המייאשת של הטיפולים והתורים, כשהנחמה היחידה היא כדורגל ספרדי בטלוויזיה וקומץ זכרונות מימי גדולתו של האב, שהיה מהנדס מים ואחד ממתכנני המוביל הארצי. הם מבלים כל יום כחמש שעות ביחד, לפתע האב ובנו קרובים כפי שלא היו מעולם, ומכאן שם הסיפור. אבא, איש המדע, רוצה להאמין בקיומה של נשמה, וכאן מגיע גלעד ומתאר לו קן נמלים כה מושלם כהוכחה לקיומו של האל. כשאביו לוקה בהתקף חרדה הוא נזכר בטריפ אל-אס-די מצעירותו ומצליח למזוג את ההומור הגאוני שלו אפילו לסיטואציה הנוראה הזו. קדושת החיים והטרגדיה שבהם נדחסות לסדרת שורות קצרות, מדויקות, מזוקקות – אין כאן אפילו אות אחת מיותרת.

בסיפור החותם את הקובץ, "מר ברג", נהג מונית נזכר בטיול שאחרי הצבא לקולומביה, עם קוק טהור ונערות לטיניות רעבות לסקס, בשפת הרחוב הכי נמוכה שיש. אבל אז, תקלה – הוא מתאהב בקטינה קולומביאנית יפהפייה, מביא אותה לארץ ותוך זמן קצר הכל מתרסק והוא שוקע בחובות כבדים; או אז מגיע מר ברג דובר האנגלית, 50 ומשהו, מפצח עצמות בנוסח טרנטינו, כולו בוז קר לעצלותו וטיפשותו של החייב האומלל. פעם הוא נחשב לאלים וקשוח מדי, אבל עכשיו, בזמן מיתון, כשרבים כבר לא יכולים לשלם והחובות האבודים מצטברים, הביקוש לשרותיו הסופניים של מר ברג בשוק האפור שוב עולה והוא ממש עובד מסביב לשעון. בעיני עצמו הוא בסך הכל פועל ניקיון שהופך את העולם ליפה וטוב יותר, נפטר מהזוהמה האנושית הממארת. הוא שואל: אתה יודע מה מעניין? כלום. אתה יודע מה מצחיק? כלום. אתה יודע מה אירוני? כלום. הכל רק מוות ושקט.

העברית המדהימה של כהנא היא ממש לא לכל אחד. תתמודדו.

אהובה ואוולין, החברות של יחזקאל, הן מופת של אמנות טוטאלית, בנשמה ובדם. ככה בדיוק צריך לחיות.

"מבחינתו, החיים הם סימפוניה מושלמת, אם אתה שומע זיוף, אתה פשוט לא שומע טוב. תקשיב שוב".

יישוב דרומי כלשהו שאפשר להתבודד בו. איזה מושב בערבה יכול ממש להתאים.

כן. טוב שכהנא התחיל לכתוב פרוזה. רק שלא יפסיק.

ילנה, זוגתו של מר ברג, היא צעירה מהגוש המזרחי שמטפלת באוסקר, קשיש סיעודי. היא נמשכת לקשיחות של ברג, מרגישה מוגנת; זו ברית של אנשים בודדים, שורדים מלידה. אבל אם אוסקר ימות, ילנה עלולה להיות מגורשת מהארץ. האם מר ברג יעשה את הדבר הנכון ויישא אותה לאישה? תסמכו על כהנא שהפתרון שלו הרבה יותר יצירתי. בין המודלים השונים לגבריות שעוברים כחוט מקשר בין שלושת הסיפורים - יחזקאל הוא היצר והליבידו, כהנא האב הוא הלב והנשמה, ואילו מר ברג הוא הגוף והאגו; זה שתמיד נשאר אחרון.