ליוונים יש תפיסה אחרת של מושג הזמן. הם לא ממהרים לשום מקום, לא נדחפים, לא נדחקים. הרעיון הוא פשוט להתקיים, להיות, לבהות כשאפשר, והרעיון הזה לגמרי מעורר קנאה בספרם החכם של לילי מרליס והארפו בקסלי, מעין נוודים דיגיטליים מודרניים שהתאהבו ביוון, השתקעו בה וכתבו את רשמיהם ב"זמן יוון". הנדיבות והכנסת האורחים צרובה לתוך הדי-אן-איי היווני, מה שכולל את המנות הכי טעימות וגדולות במסעדות, וזה רק חלק מהתפיסה החדשנית של העולם ככפר גלובלי, שבו אפשר לחיות איפה שרוצים ובכל מקום מתקבלים בסבר פנים יפות – את זה היוונים לגמרי המציאו, ומאוד מזמן. לפי זמן יוון, המקומיים הם עם של מספרי סיפורים, שאוהבים להתחיל את הבוקר לאט, לוקחים את הזמן ולא רצים לתקן דברים, אלא פשוט חיים אותם כפי שהם. אנשים צנועים שמתמקדים בתיירות פנים ולא נדחפים להתרוצץ בחו"ל. יש לנו הרבה, המון, מה ללמוד מהם.

סיפור אהבה - מסע באיי יוון/ אבירמה גולן, שמוליק שם טוב

קל, אך לא קל מדי.

היוונים מברכים זה את זה בלי סוף ומכל הלב, יוצאים לרחובות במאבקים סוציאליסטיים חשובים יותר ופחות, מתיידדים עם הבירוקרטיה ומקבלים בשמחה זרים, במיוחד אם הם עשירים. הם לוקחים הרבה הפסקות בעבודה, והמכלול הזה מתחבר בטבעיות גמורה לטרנד הסלואו ליווינג המבורך - לא למהר לשום מקום, לאכול טוב, לישון מעולה, לשתות במידה, להירגע, להנות ממדיטציה ופעילות מתונה, לקנות ולהיות קרוב לבית, להקפיד על מיחזור והסתפקות במועט; ההיפך מהמרוץ המטורף והמתיש של החיים במערב. ככה היוונים מנצחים את הרוצח השקט והיעיל מכולם, הסטרס יימח שמו. הם פשוט בלתי לחיצים – יודעים שיהיה בסדר ואכן, הכל בסדר, קליספרה מאדרפאקרס.

ביוון החופשה, המנוחה והבטלה הן קדושות, אבל מצד שני, האיטיות הזו מביאה למאזן הגירה שלילי, ודלדול האוכלוסיה שהולכת ומתבגרת. הצעירים נשארים בבית ההורים ולא ממהרים להתרבות. כך שיכול להיות בהחלט שגם לחלום היווני יש תאריך תפוגה. עצוב, אבל זהו מחיר השחיתות הממארת והכלכלה הנחשלת. אבל לפי "זמן יוון", זה לגמרי שווה.

הספר מעורר גם מחשבות נוגות על דור שלם ומבטיח של ישראלים צעירים שעוברים ליוון, קפריסין, פורטוגל, תאילנד, ברלין - רק לא להיות פה. ואפשר להבין אותם.

אריסטוטלס אונאסיס, איל הספנות היווני שנשא לאישה את ג'קי קנדי האלמנה בכבודה ובעצמה. בשתי מילים: איזה מלך.

"יש כאן משהו פשוט, עממי, לא יומרני, שמכער את הנוף בדיוק כמו שהוא מייפה אותו. יופי רגוע עטוף בשמאלץ מאולתר. זהו מרחב שבו הכאוס פוגש את הפסטורליה — ויחד הם מייצרים את הקסם המוזר שנקרא יוון".

באתונה, בסלוניקי או באיים? לא חשוב, העיקר שיהיה לאט.

אפשר. אלה שני כותבים חכמים ומעניינים.

פשטות יומיומית, רוחניות עמוקה, מסורתיות, משפחתיות וחיי קהילה בבתים עם חצרות או מרפסות רחבות הם עוד חלק מהמתכון לחיים טובים - כמו כפפה רכה שעוטפת אותך ומגינה עליך כל הזמן מהעולם האכזר שבחוץ. ביוון, לטוב ולרע, אתם אף פעם לא לבד.