רגע לפני גיל 70, מלכה מתאלמנת במפתיע: בעלה הכה מבאס הרצל נהרג בקטטת נהגים מטופשת, ומלכה יוצאת מעבדות לחירות. בנה האהוב יותם הלך לעולמו באמריקה לפני שנים רבות, בתה הבולימית מירה נשואה בפרק ב' וקצת מרוחקת, ומלכה מוצאת את עצמה נטולת מחויבויות לחלוטין וחופשיה כציפור דרור. אז היא מרשה לעצמה תספורת חדשה עם קוצים אדומים, רוכשת טרנינג אופנתי ופורצת במעין מסע אישי לאורך שביל ישראל פרטי משלה, מלא אנשים טובים (ברובם) באמצע הדרך. במסלול אל הלא נודע, מלכה תכיר טיפוסים מיוחדים שאינם בדיוק מה שנקרא "ישראל הראשונה", תתנסה בחוויות אחרות ומגוונות, ופשוט תכיר את עצמה מחדש. כל זה יקרה ב"דרך המלכה", ספרו השלישי של רפי טופז, שהוא גם הספר הראשון של "יצירה עברית", בית ההוצאה לאור החדש והנוצץ של "עברית", שעליו גאוותנו.

בריט-מארי היתה כאן/ פרדריק בקמן

נעים לקריאה וזורם.

במסגרת חייה החדשים, מלכה תיצור קשרים אנושיים נעימים עם ניסים נהג המונית ועם ג'ימי המנקה האפריקני. המסע שלה מתחיל דווקא בנתניה ושם תפגוש את אסמרה, הסייד האריתראי. אמה, שנפטרה כשהיתה ילדה, מבקרת אותה בלילות, ומלכה משוטטת בין עולמות. רגע אחד היא עם חנה, בת כתה מהילדות, במעין פרלמנט בשתיים, וברגע הבא היא כבר מצטרפת למשלחת השתטחות על קברי צדיקים בעמוקה (אבל יורדת מהאוטובוס די מהר) ונזכרת בשכן הסטודנט שאיתו בגדה בבעלה המשמים, וגם בבן של הבוס של בעלה, שאל תשאלו מה קרה אתו.

כהמשך טבעי, מלכה תופסת טרמפ בדרך לעפולה עם כלנית, שבעלה בוגד עם השכנה, ואז דרכה מצטלבת עם מנשה השוטר החביב, שתפקידו בסיפור דרמטי כנדרש, ועם אברם השיפוצניק חביב הבנות, שמנסה להפעיל עליה את קסמיו. אבל אז היא מגיעה אל אסתי, המפעילה הקשוחה של צימר דיסקרטי לזוגות חשאיים, שמתעלמת מבעלה המוחלש רוני ומעסיקה את חמודי, איש התחזוקה הסקסי, וזה כל מה שניתן לספר בלי ספוילרים.

היא לא מגיעה כל כך רחוק.

רוני, הבעל המדוכא של נקבת האלפא. ההרפתקה שאליה הוא לוקח את מלכה היא המשונה והמשעשעת מכולן.

"אין משמעות לעבר רחוק ועבר קרוב. שניהם הפכו לזיכרונות להתרפק עליהם, ומצד שני אין בהם כדי לספק את העתיד".

אי שם בחיק הטבע היפה והמסתורי שאחרי עפולה. מה שנקרא, צפון רך. זה שעדיין מותר לבקר בו.

כן. רפי טופז כותב ספרים מהנים ונוגעים.

"דרך המלכה" הוא סיפור גילוי עצמי, עם גיבורה שמרשה לעצמה להעלות לראשונה את השאלות שלא שאלה מעולם, ומחליטה לא לקבל את החיים כמו שהם, אלא לחקור אותם באומץ וסקרנות, ולפעמים זה די מעורר השראה בתוך האפור היומיומי. רפי טופז הצליח לכתוב דמות נשית אמינה ונוגעת, עם שילוב מאוד מדויק בין עלילה עכשווית מעניינת לזיכרונות מחיים שלמים אך פגומים, משובצים בגילויים דרמטיים, ולפעמים אפילו מסעירים. יופי של קריאה לשבת.