ורנון סובוטקס נעלם. אחרי שבסןף הספר הראשון על חייו הוא הפך להומלס, עכשיו הוא מסתובב בפארק בוט שומון בפאתי פריז, שבו פעם התיזו ראשים בימי המהפכה הצרפתית. קשיש תמהוני מארח לורנון חברה והוא ישן בבית נטוש שנתקע באמצע שיפוץ בגלל סכסוך ירושה של עשירים. כל חבריו לשעבר של ורנון מחפשים אותו, כי האגדה מספרת שעדיין נמצאות ברשותו קלטות שערכן לא יסולא בפז, שבהן חברו, הרוקסטאר השחור המנוח אלכס, מראיין את עצמו ומטנף על כל העולם, תוך שהוא חושף את הסודות הכי מלוכלכים של העשירים והחשאיים. אם כבר הומלסיות, דפנט עוברת בספר השני על סובוטקס מפאנק עצבני לסוציאליזם רדיקלי – כל תחלואי החברה הצרפתית בפרט ואירופה בכלל נפרשים כאן לפרטים מכעיסים, כשהכותבת המופלאה עוברת בין הדומויות השונות – איש, אישה והדיכאון הפרטי והמרירות שהם חשים כלפי הסביבה והעולם כולו. לא תאמינו, אבל התוצאה אפילו מוצלחת יותר מבספר הראשון.

קווי מתאר/ רייצ'ל קאסק

תובעני בחלקים הפוליטיים.

ורנון עצמו כלל לא מופיע ברבע הראשון של הספר. הגיבורים, בזה אחר זה, הם אותה חבורה ביזארית של טיפוסים פאתטיים שימי הזוהר שלהם הרחק מאחוריהם, שדפנט יצרה בספר הראשון; אנשים שחשבו שיוכלו לשנות את העולם ונכשלו באופן כה עמוק ויסודי. וכעת, בעשור השביעי לחייהם כל מה שנושאר להם הוא להחליט את מי שונאים עכשיו. הם לא הביאו את המהפכה, העולם המשיך בלעדיהם אל תוך תערובת מטומטמת של לאומנות, פשיזם וקפטיליזם חזירי, שמשליכה הצידה את כל מי שעומד בדרכה ומותירה את ההמונים טפשים בקוקטייל מסמם חושים של פופ דבילי וטלוויזיית ריאליטי.

בלב הספר עומדת אותה קלטת לוהטת ובה נאום הזעם והמוות של אלכס, ובעצם הסיבה שלשמה התכנסנו. בת זוגו של אלכס הייתה וודקה שטנה, כוכבת פורנו נודעת ששכבה עם כמה פוליטיקאים ושאר חשובים למיניהם, וככל הנראה נרצחה כי איימה לנקוב בשמותיהם. אלכס מספר הכל, אבל זה בכלל לא הנושא. הווידוי האחרון הזה הוא בעצם כתב אישום חריף, נוקב ודרמטי נגד תעשיית המוזיקה והתרבות הצרפתית, ובעצם נגד המבנה הכלכלי של אירופה החדשה במאה ה-21 – שלטון עריצות טוטליטרי של כמה בעלי הון שההמונים עבורם הם לא יותר מצעצוע משחק, לא תמיד משעשע, ואז צריך למצוא צעצוע חדש.

טוב, אז היא קצת חופרת. תתמודדו.

ליילה, בתה של כוכבת הפורנו שהופכת למוסלמית אדוקה ויוצרת למסע נקמה אכזרי. מתאהבים בה ופוחדים ממנה בעת ובעונה אחת.

הבעיה עם הגאולה היא שזה כמו לעבור מקראק לתה בבונג: אין לך ספק ביתרונות של זה, אבל בסיכומו של יום זה פשוט הרבה פחות כיף.

אין כמו פריז של דפנט: מלוכלכת ונשגבת, אלוהית ומגעילה; אם כבר אירופה חדשה, זה המקום להיות בו, מרכז העולם.

מתי כבר הספר השלישי?!

ובתוך כך, ורנון עובר טרנספורמציה ספיריטואלית, ומאדם חלוש ופאתטי הוא נעשה למעין גורו רוחני לכל האנשים התלושים האלה, קשי היום, ומספק לה את מה שהם זקוקים לו יותר מכל - מזור, נחמה, חום, חיבוק. הוא מסרב לחזור ולהתעלק על חבריו וממשיך לגור בפארק, ובלילות הופך לדי-ג'יי נערץ בבר אופנתי. השחרור מכבלי הרכוש הופך את ורנון ליצור מואר, חופשי, אנושי, ובעצם מה שאלכס חברו ראה בו לפני שנים רבות כל כך – האיש מחנות התקליטים שפשוט מבין אותך, ואז רוקם עבורך את הפסקול של חייך.