חסרי הבית, הזרוקים, המובטלים, המוזרים, התלושים, המסכנים, האומללים, הלא שייכים – אלה שאנו חולפים לידם יום אחר יום בלי לשים לב; אלה שאנו לא מבחינים בהם בכוונה, מפנים את המבט הצידה, מרחיקים אותם משדה הראייה כדי לא לדעת. עדי שורק עושה בדיוק את ההפך – היא התבוננה, חקרה, ניסתה להבין. זה מה שקורה בחלקו הראשון של ספרה החדש, נכתב בחפצים, ספר של פרגמנטים, קטעים קצרים וקצרצרים, שיריים, חלומיים, סוריאליסטיים, עוצרי נשימה ביופיים, שרק כותבת כה מחוננת, מהמוכשרים בשפה העברית בת זמננו, מסוגלת ליצור – גם כשהנושאים הם הכי קשים וכואבים שיש.

האישה המוזרה והעיר הגדולה/ ויויאן גורניק

ממש לא קל.

בחלקו השני של הספר היא עוברת משיטוטים בעיר אל סיפורי חלום הנשזרים באהבות שחוותה בחייה: מרצה כריזמטית, אהובים מתחלפים כמקובל, מאהבת נעורים בוסרית ועד למורה דרך עתיר נוכחות, שהשפיעו על מהלך חייה. היא תמיד תוהה אם הכל קשור להטרדה מינית שחוותה בילדותה בקיבוץ; האם הקשר שלה עם המין האחר אינו מבוסס על חרדה ועל בריחה; ממש כשם שהעיסוק האובססיבי בעניי העיר קשור להתרוששות הכואבת של הוריה בילדותה. אצל עדי שורק הכל קשור להכל, והכל כתוב בשפה נדירה ממש, שהופכת אותה לאחת ממחזיקי דגל האינטלקט והאוונגרד בביצה ההולכת ומתכווצת על רקע הטמטום הכללי

אחרי כל חלום כזה, במעין טקס פרוידיאני עתיק, מגיעה פרשנות שהיא מכנה וידוי או הרהור. השיטוטים בבתי עשירים בחלום מתחברים לחוויית המחסור של ילדותה, שהתגלגלה להיותה אאוטסיידרית נצחית בתוך הקהל התל אביבי השבע והמרוצה מעצמו. אחר כך באים גם הגוף החשוף, המיניות המשוחררת, הסקרנות המתפרצת והחוקרת, שממצבת את שורק כאיזו מוזה לא מודעת הנמשכת אל החריג, האחר, היפה והכעור; אלה פגאנית שסוגדים לה, ולעולם אינה יודעת שובע.

לפעמים השפה כה גבוהה וחריגה, שקצת קשה להבין אותה.

החכם. הגורו שלה, בערך. דמות מיתית, גדולה מהחיים, שבין הפיזי לרוחני. ללכת אחריו או להירתע ולברוח? השאלה תמיד תלווה אותה, ואותנו.

האהבה משכרת. האהבה מסמאת. האהבה מגלה פתחים שאין להם כל דרך אחרת.

תל אביב. מהדרום העני ועד הצפון השבע, היא ממש נוכחות חיה ונושמת בספר, וכמובן, כתובה להפליא.

כן. אבל נשמח לרומן באורך מלא. הפרגמנטים האלה קצת מבלבלים.

ואז, לקראת סוף הקובץ, החפצים בחלומות מקבלים חיים משלהם בסגנון בוריס ויאן, הפירוש לחלומות עובר מהפסיכואנליזה אל ספר הזוהר, ושורה של חזיונות ארוטיים נטבלים בשפה שירית יפהפייה. מהחלומות של עדי שורק לא תרצו להתעורר.