בבית דירות מטונף בעיר תעשייה עלובה ופיקטיבית בשם ואקה וייל, גוססת לאיטה בלנדין בת ה-18, שגרה במקום עם עוד שלושה נערי אומנה כמוה, המאוהבים בה עד כלות בשל יופייה המוזר וחוכמתה האינסופית. אבל מה זה עוזר לה עכשיו. התגלית הספרותית הפנומנלית טס גאנטי, עוקבת אחר תודעתה המרוסקת של הגיבורה כשהיא מתנפצת לאלפי רסיסים זעירים, מתנתקת מגופה ומתחברת מחדש, במחזה אימה מסחרר, עוצר נשימה בעוצמתו, ביופי המסויט הטהור שנמסך אל תוך השלווה הסופנית. ואז גאנטי גולשת אל דיירי הבניין האחרים: הסוטה במשבר אמצע החיים מהקומה למעלה, האמא הטרייה שבטוחה שיצאה מדעתה, זוג הקשישים המתים-חיים שבוהים בטלוויזיה. אמריקה 2022 בצילומסך מטריד שזיכה את גאנטי בפרס הספר הלאומי לפני שנתיים, בהיותה בקושי בת 30.

מהתלה אינסופית/ דיוויד פוסטר וואלאס

מורכב ותובעני לפרקים.

בלנדין ווטקינס (שמה המקורי הוא טיפאני, אבל היא החליטה לקרוא לעצמה על שם קדושה מעונה בת 17 שהרומאים התעללו בה עד צאת נשמתה), רזה להחריד ולבנת שיער עם אובססיה למיסטיקניות קתוליות עתיקות, עברה מסכת התעללויות לאורך ילדותה אך הפכה לתלמידה מצטיינת. הגיבורה הנדירה היא אקו-טרוריסטית יצירתית המתנגדת לתוכנית הבנייה המרושעת שנועדה לחיסול הריאה הירוקה האחרונה ששרדה בוואקה וייל; בלנדין מפגיזה את היזמים הנפוחים בדם מלאכותי ועצמות בעלי חיים זעירות, וכך, בעקבות שלושת השותפים לדירה, גם הקורא מתאהב בה נואשות. אין כל ברירה אחרת.

בחדר הכביסה של הבניין, שנקרא מאורת הארנב מסיבות היסטוריות תמוהות, בלנדין פוגשת את הגיבורה האחרת של הסיפור, ג'ואן, אישה בוגרת הסובלת מחרדה משתקת, מודעת לכל נשימה וכל עפעוף, מבועתת מהחיים. ג'ואן מתפרנסת מסריקת התגובות למודעות אבל העולות באתר הנצחה אינטרנטי, כדי לוודא שלא מופיעות בהן גסויות ו/או הפרות זכויות יוצרים. ועכשיו העלילה קצת מסתבכת: באתר עולה הספד שכתבה לעצמה כוכבת הטלוויזיה לשעבר אלזי בליץ. בנה המנוכר של אלזי, מוזס בליץ, מעלה להספד תגובת נאצה מטונפת. השכנה ג'ואן מוחקת את התגובה מהאתר. מוזס, פסיכופת מסוכן שנוהג למרוח את גופו בצבע ירוק זרחני, מגיע לוואקה וייל כדי להתחשבן עם האישה שהסתירה מהעולם את דעתו על אימו השנואה. מה אם הוא יגיע לדירה הלא נכונה?

זה די מסובך ולפעמים גם קצת מופרך.

ההספד העצמי של אלזי בליץ הוא מופת של חיים נכונים - איך לקחת את החיים בקריצה ולא לתת לרעים להגיע אלייך; ואם בכל זאת הגיעו - לשרוד את זה כמו כוכבת.

"הרחובות שאתם צועדים בהם, האוכל שאתם אוכלים, העבודה שאתם עובדים בה, שיטת התחבורה שאתם בוחרים, מוצרי היופי שאתם קונים, ההצגות שאתם צופים בהן, הקישורים שאתם לוחצים עליהם, אופן הישיבה שלכם ברכבת, אופן הדיבור שלכם עם מלצרים, האופן שבו אתם שותים קפה — הכול משפיע על כולם. מצאו דרך להאמין בזה, גם כשאתם פיכחים".

ואקה וייל אולי לא אמיתית, אבל לא חסרות כמוה ברחבי אמריקה. דטרויט, למשל, יכולה להתאים בול.

הו כן. לא ייאמן שזו רק ההתחלה של טס גאנטי. הצעירה הזו עוד תרקיע שחקים.

בינתיים, בלנדין מסתבכת ברומן אסור עם המורה שלה למוזיקה, ג'וזף, הנשוי לבת משפחת אצולת הממון השולטת בעיירה. שבורת לב והלומת צער, היא עוזבת את עבודת המלצרות בדיינר המקומי וגם את הלימודים, מסתגרת בחדרה ונשטפת חזיונות בעתה ממש כמו הקדושות החביבות עליה. איך תמצא את עצמה דקורה ומדממת? התיאורים של גאנטי שוטפים אותנו באור מסמא – הסקס אלוהי, הטבע שמיימי, בני האדם חייזריים והרגשות עולים על גדותיהם באופן שאינו ניתן להכלה; עד שמבינים, ממש לעומק, באופן ראשוני, בבהירות צורבת, את מהותו הטוטאלית הקיומית של הטירוף המוחלט. ואקה וייל של טס גאנטי היא מיקרוקוסמוס מחריד של אמריקה במאה ה-21: ענייה, נבערת, מושחתת, מטונפת, אוונגליסטית, שטופת תוכניות ריאליטי וקטלנית לסביבה ולחיים בכלל. מקום שבו לפרח מושלם, עדין ושברירי כמו בלנדין, אין זכות קיום.