נלה היא הבחורה השחורה היחידה בקומת ההנהלה של הוצאת וגנר היוקרתית בניו יורק, עוזרת עורכת שפועל ללא לאות וללא הצלחה יתרה להגברת הגיוון האתני במקום העבודה שלה. מה רבה ההתרגשות כשלמשרדים נכנסת סוף סוף בחורה שחורה אחרת, הייזל, רק מה לעשות שהחדשה הזו הרבה יותר מוצלחת מנלה, ומכל הבחינות. 35 שנה לפני כן, קנדרה ריי, העורכת השחורה האגדית שנלה שואפת ללכת בדרכה, נאלצה לעזוב את הוצאת וגנר ולנוס על נפשה בנסיבות עלומות, ושני הסיפורים האלה מתחברים לעלילת "הבחורה השחורה האחרת" של זאקייה דלילה האריס, ספר של הרבה מאוד אג'נדה, וקצת פחות ספרות.

איזה עידן נפלא/ קיילי ריד

קליל לכאורה, אך עם זאת קצת חופר לפרקים.

עידן פוליטיקת הזהויות הוא ללא ספק תקופה מתישה, אבל האריס מצליחה להעביר את הדקויות שבו באופן משעשע למדי, כשהיא חושפת את הצביעות הלבנה במערומיה. הגזענות עדיין כאן, ובגדול, והיא לא הולכת לשום מקום, רק מחליפה צורה. נלה האומללה נאלצת להתמודד עם סופרים לבנים ששותלים בעלילותיהם באופן מלאכותי להחריד דמויות שחורות סטריאוטיפיות – נגיד, מתבגרת נחשלת נרקומנית בהריון מתקדם – עם שמות נלעגים (שרטרישה?!) רק לשם הגיוון האתני, ואז, כשמישהו מעז להעיר להם על גזענות לטנטית הם יוצאים מדעתם בזעם קדוש, שכן אין קללה איומה יותר. נלה חיה בעולם של זיוף והעמדת פנים, שבו פשוט אי אפשר לנצח.

ואז לפתע נלה מקבלת מכתב אנונימי: "תעזבי את וגנר. עכשיו" ולעלילה נכנסת שאני, כתבת מגזינים שירדה מגדולתה, המצטרפת למחתרת מוזרה שממוקמת במספרה אופנתית בהארלם וכל מטרתה להילחם ב"הייזליות". כך חוטף "הבחורה השחורה אחרת" טוויסט היסטרי בצורת עלילת מתח מופרכת לחלוטין וספוגת להט מהפכני, מול מזימה שמאחוריה עומד, ככל הנראה וכצפוי מאוד, גבר לבן מבוגר.

במובן מסוים, "הבחורה השחורה האחרת" בא לפתור בעיה אחת ויוצר בעיה אחרת - טרחנות דידקטית.

מלייקה, ה-BFF של נלה, שהיא כל הלוחמנות בלי הצדקנות והמטיפנות. בעיניי היא הגיבורה האמיתית של הספר.

היא הייתה צריכה ללבוש את המנטליות הנכונה, לחיות את המנטליות. להיות החברה הכי טובה של כולם. להיות חצופה, להיות בטוחה בעצמה, אבל גם מכבדת. להיות רוחנית, אבל גם מחוברת למציאות. להיות נאורה, אבל לדעת גם מתי להעלים עין.

החלקים היותר קוליים של ניו יורק סיטי, כלומר, בעיקר ברוקלין והארלם.

לא בטוח. האריס היא כותבת מגויסת ומאוד בינונית.

מה באמת נדרש מבחורה שחורה צעירה כדי להצליח באמריקה התאגידית הלבנה? המשא הזה כבד מנשוא והאריס מעבירה אותו בדרך הבוטה והאכזרית ביותר. זה לא תמיד יפה או נעים לקריאה, אבל אסתטיקה היא ממש לא העניין פה. הספר הזה בא לתת בראש, חזק, מדויק, ובעיקר כואב.