אפילו האפוקליפסה היא כבר לא מה שהייתה פעם, סתם סוג של קריסה כללית. המדינה התפרקה לשבטים ואז למשפחות ואז לבודדים. ואז החלה מלחמת הכל בכל קטנה ואכזרית על מה שנשאר. מכות הפכו התרחשות יומיומית שלא עושים ממנה עניין. חשמל עדיין יש, אבל לא מספיק כדי להדליק מזגן; המים באים והולכים והחיים הם מעין שאריות קיום עלוב ובסיסי שאין בו שום התעלות או שאר רוח, רק הישרדות דחוקה. "הדוב" הוא אפוקליפסה לא סקסית, בודדה ומסכנה, שלתוכה משליך אסף שור המבריק את גיבוריו - אלקיים, זוגתו אלונה ובנה - ונותן להם להסתדר בכוחות עצמם.

קלרה והשמש/ קאזואו אישיגורו

מעורר מחשבה.

מתי ורהב גרים בקיוסק נטוש על החוף ומתי, שיש לה ידע רפואי מסוים, מטפלת פה ושם בפצועי קטטות שונות. זה הייעוד שלה, אף אחד אחר לא יעשה זאת במקומה. כך מגיע אליה האיש שהדוב מכותרת הספר פצע, ראובני, שדר רדיו לשעבר, שבגילו המבוגר כבר לא נשמע כמו פעם. כדי לשרוד בעולם הזה עליך להשיל מעליך את כל מה שהיית פעם, בעבר, ולצאת אליו חדש ורעב. לא כולם מצליחים בכך.

אבל לאפוקליפסה יש גם צדדים לא רעים – לא צריך להיות זמין כל הזמן, לא חייבים שתהיה לך דעה על כל דבר וגם אם יש כזו, לא הכי חשוב שכולם יידעו אותה; ואם אתה במקרה מאלה שהסתדרו ויש להם עדיין מים וחשמל, ואם קרובי המשפחה שלך עדיין בחיים, אז זה לא נורא כל כך, אפילו די נחמד. פתאום אפשר לעצור, לבהות, להרהר, פשוט לחשוב על כל דבר שעולה בראש והדעת אינה מוסחת. החיים שאחרי סוף העולם הם מדיטציה מתמשכת. כלומר, מלבד הרגעים שבהם מישהו מנסה להרוג אותך.

בכל זאת, סוף העולם, לא כיף.

אלונה היא שורדת אמיתית, פוסט טראומטית, נהדרת, וסיפור ההיכרות שלה עם אלקיים הוא מופת של איפוק ופיוט עילאי.

לקחת חלק בחיים: נדמה שיש בזה משהו מגונה. וחשבתי, אם נקרע את תכסית השעמום מעל העובדות, תמיד נמצא שתחתן עורן האמיתי הוא פלא.

דיטריט מדיטציה במדבר.

בטח. אסף שור הוא אחד הגדולים בדור הנוכחי של סופרי ישראל, סנטימטר לא פחות.

אחרית הימים מעולם לא הייתה יפה, ענוגה או עצובה יותר, בין המציאותי לסוריאליסטי, כשאת פרצי האלימות חסרת הפשר מנקדים רגעים זעירים של חמלה וחסד, שרידים אחרונים של אנושיות, רגע לפני שהכל שוקע לאפלה גדולה הרבה יותר. מהי משמעות הקיום במקום שבו הוא הידרדר להישרדות בסיסית בלבד? באין תרבות ותקשורת, כשהלוקאלי מחליף את הגלובאלי, אנחנו שוב בני אדם הצמאים לקשר, המשוועים לאהבה.