ביקורת מזוית אחרת
רן בן-נון
המאסטר ההולנדי משחק עם גבולות הטאבו וההסכמה
תקציר מנהלים
הזכות לאי-חשק. זה העיקרון הגדול שסטנלי היה רוצה להילחם עליו אם היה יכול. פשוט לומר "אין לי חשק" ולא להגיע לאירוע שאליו הוזמן - להלן חגיגת השנה החדשה אצל חברו הטוב קארל. ובאמת לסטנלי יש סיבה מצוינת לא להגיע: סרטו החדש מצליח בקופות ואילו כוכבת הסרט, סופיה בת ה-18, בתו של קארל, נמצאת אצל סטנלי בבית ויורדת מחדר השינה כשלגופה חולצת טי עתיקה שלו בלבד. מה היא עושה שם? אל תשאלו, אבל התשובה נמצא ב"סרט עם סופיה", ספרו השערורייתי למדי של הרמן קוך ההולנדי, שמנתץ כל טאבו אפשרי ומציב מול פנינו מראה לא מחמיאה במיוחד.
כמו מה זה
ונסה האפלה שלי/ קייט אליזבת ראסל
קל/כבד?
תסמכו על הרמן קוך, המשקל שלו תמיד מדויק להפליא.
למה כן?
למה סרט עם סופיה? כי סטנלי קודם כל רואה את סופיה ורק אז מחליט, ברגע אחד, שהיא תהיה כוכבת סרטו הבא. אין לו תסריט, אפילו לא רעיון כללי, אז הוא ממלמל להוריה משהו על "סרט פסיפס", בורח וחוזר כעבור שבוע עם רעיון שנתפר בדיוק למידותיה של הקטינה. סטנלי הוא קריפ, אבל כוונותיו, לפחות בעיניי רוחו, לא בהכרח שליליות – הוא רוצה להיות עבורה דמות סב, זה שיכול לתת לה את כל מה שלא יכלה לקבל מהוריה. מה זה אומר והאם זה מעורר חלחלה כמו שזה נקרא?
למה גם כן?
כבר קראנו לא מעט כאלה בשנים האחרונות, סיפורי מאי-דצמבר מביכים עם גברים מבוגרים מדי ונשים צעירות מדי, שמשאירים אחריהם טעם רע. מאוד. אבל איכשהו, כשהרמן קוך עושה את זה, זה משעשע למדי. גם אם העניין של סטנלי בסופיה אינו בהכרח מיני, יש כאן משהו מאוד מטריד שבודק ללא הפסקה את גבולות הסבלנות התרבותית שלנו ומותח אותם שוב ושוב.
למה לא?
עייפנו עד מאוד מבומרים המבכים את העולם הישן שנגזל מהם על ידי המילניאלס חדלי האישים ומתמרמרים על כך שעידן ה"מי-טו" כבר לא מאפשר להם למשש מיידלעך ללא מעצורים כמו בימים הטובים.
דמות לקחת
סימון, אמא של סופיה, שחקנית ותיקה שמכירה את כל הטריקים והשטיקים. אם סטנלי מצליח לעבוד אפילו עליה, סימן שהוא באמת רב אמן של בולשיט טהור.
משפט לקחת
מי שחושב, מי שמסתפק במחשבותיו שלו, חופשי בכל מקום שבו יהיה.
איפה קוראים?
מתחילים באמסטרדם וממשיכים בסידני, אתר הצילומים של הסרט עם סופיה. הכי חובק עולם.
נחזור לעוד?
כן. זה לא הספר הכי מוצלח של הרמן קוך, אבל ברור לגמרי שהוא עוד יחזור לעצמו. שווה לחכות.
השורה האחרונה
במה סטנלי שונה מכל הסחי הבומרי הרעיל הרגיל? הוא בעיקר שנון יותר, הרבה יותר, כי כתב אותו הרמן קוך, השנון בסופרי אירופה מהדור הנוכחי. האם זה מספיק כדי לקרוא את "סרט עם סופיה" מתחילתו ועד סופו? ממש לא בטוח.