זה מתחיל קליל ומשעשע, לפי כל חוקי הז'אנר: פינלי היא סופרת מותחנים רומנטיים בת 32, גרושה טרייה שבעלה עזב אותה עם סוכנת הנדל"ן, מטופלת בפעוט צווחני וילדה זועמת בגיל הגן, מאחרת קשות בהגשת הטיוטה לספרה הבא ובתשלום חשבונות. העולם כולו נגדה והיא מרוטה וכועסת, כמו גיבורה טיפוסית בסרט של מג ריאן. פינלי מאחרת לפגישה עם הסוכנת שלה ואז מתיישבת איתה במסעדה עממית באזור מגוריה בווירג'יניה, ומספרת לה על עלילת ספרה הבא. בתיק ההחתלה שלצידה מונח סכין מגואל בדם, שבאמצעותו בתה חתכה את שיערה ופצעה את פדחתה. ואז מגיע הטוויסט הראשון – האישה העגמומית בשולחן הסמוך מסיקה שפינלי היא רוצחת מקצועית ומציעה לה 50 אלף דולר כדי שתחסל את בעלה. כך נפתח "פינלי דונובן מחסלת" המשעשע של אל קוזימנו.

האיש שמת פעמיים/ ריצ'רד אוסמן

הכי קליל שאפשר.

בעקבות התחקירים המעמיקים שערכה לפני כתיבת ספריה, פינלי יודעת בדיוק איך לבצע את הפשע המושלם – הרצח השקט הדיסקרטי, ההיפטרות החשאית מהגופה. כשהחיים שלה צוללים לתוך כאוס הורי מדכא, והאקס עם אשתו הנוצצת שוב מנפנפים מולה בחיי העושר הראוותניים שלהם – הרעיון על 50 אלף ירקרקים פטורים ממס גולש לאיטו ממחוזות הפנטזיה הפרועה אל ארצות האפשרות המציאותית ביותר, במיוחד כשחיפוש פשוט מגלה שיעד החיסול הוא אכן קריפ מתועב שמגיע לו לעזוב את עולמנו בהקדם האפשרי.

"פינלי דונובן מחסלת" לא משעמם לרגע – יש לו קצב מעולה המושג באמצעות פרקים קצרים, שלל תפניות בעלילה והתרחשות בלתי פוסקת הנעה בתזזית בין המשעשע למגוחך. עוד לפני שהקורא מספיק להטות ראש בספקנות ולמלמל לעצמו "נו באמת", כבר מתנפלת עליו הסצינה הבאה, מוזרה ועשרורייתית מקודמתה, וזה פשוט מהנה.

מופרכות בסיסית, כמה וכמה חורים מציקים בעלילה, וסוף שניתן לנחש עמודים רבים מראש.

ורוניקה (ורו), הבייביסיטר ההיספאנית חסרת הפחד של פינלי, שהופכת לבת בריתה ושותפתה לפשע. יש הטוענים שהיא בעצם הגיבורה האמיתית של הסיפור.

לא משנה לכמה ברים נכנסתי, תמיד חששתי להיכנס לבד. שנאתי להרגיש שכל העיניים מופנות אליי. או גרוע מזה, שאף אחד לא טורח להסתכל עליי.

וירג'יניה הפרברית, ירקרקה, נינוחה ושלווה עד תרדמת קלה.

"פינלי דונובן" היא כבר סדרה בת שלושה ספרים, כולם מושלמים לחופשה/ טיסה.

קוזימנו משתמשת היטב בקונבנציות הקומדיה הרומנטית כדי ליצור מותחן יעיל ומהיר, שאפילו מתכתב בקטנה עם טרנד הניאו נואר. פינלי שלה מחבקת את הסיסטרהוד האמיצה עם ורוניקה, כשהיא מנסה לתמרן בין ג'וליאן הברמן החמוד לבין ניק השוטר המסוקס, והתוצאה היא ספר שהוא בידור טהור, פחות ממשקל נוצה, ובהחלט עשוי היטב.