רוז, יפהפייה מרשימה ממרינה דל ריי שבקליפורניה, מתחתנת בגיל 20, מגלה שהיא בהריון בגיל 22, ובורחת מהבית כל הדרך למנזר מרוחק בעיירה האביט, קנטאקי, שבו משתכנות נשים צעירות בהריון לא מתוכנן עד ללידה, ואז תינוקן נמסר לאימוץ. כך נפתח "אדונית השקרנים", ספרה הראשון מ-92' של אן פאצ'ט, שהפכה מאז לאחת מגדולות הדור הנוכחי בספרות האמריקנית בזכות יצירות מופת כמו "כל המשפחות המאושרות" ו"הבית ההולנדי". אז למה רוז בורחת? כי היא יודעת שזה לא זה, שהתחתנה עם תומס מכל הסיבות הלא נכונות וחשבה שזה הציווי האלוהי שלה. אבל הציווי האמיתי הוא להתגורר במנזר שכוח האל הזה ולעזור ככל יכולתה לנערות האבודות האלו, לא משנה איזה מחיר אישי ייגבה ממנה. זוהי השליחות האמיתית שלה.

אין מה לראות פה/ קווין וילסון

נעים ובלתי מעיק בעליל.

בעדינות אינסופית מתארת פאצ'ט שגרה יומיומית של אחווה נשית, סיסטרס שנמצאות שם זו עבור זו. רוז קצת שונה מכולן: קודם כל, היא מקליפורניה ולכן קומתה זקופה והיא מביטה בעיניו של מי שניצב מולה, וחוץ מזה, מה שאחיותיה לא יודעות, היא עשויה להתחרט ולשמור את התינוק לעצמה, שהרי היא נשואה כדת וכדין ויכולה לשוב לזרועות בעלה ולחיות באושר ואושר לכאורה עד יומה האחרון. האם זה מה שתבחר לעשות?

פאצ'ט הקיפה את רוז בשורת דמויות משנה יפהפיות וכתובות לעילא: הנזירה אוונג'לין, בשלנית בעלת כוחות חיזוי על טבעיים שרוז הופכת להיות יד ימינה במטבח; אנג'י השקטה והעגמומית, שותפתה של רוז לחדר; בן, איש התחזוקה המסור, ענק שקט וחביב שיוצר עם רוז קשר מיוחד; ולוריין, הג'ינג'ית המהממת שהופכת להיות עוזרתה של רוז לאחר שהיא יורשת את מקומה של אוונג'לין במטבח. זו קהילה אנושית חמה, עוטפת, שכולה חמלה ותקווה.

פאצ'ט קצת הגזימה פה עם הקתוליות והדבקות באמונה. לפרקים זה כמעט טקסט תיאולוגי, שגם רחוק מאוד מפסגות היצירה שלה, שעוד יגיעו בהמשך הדרך.

תומס, הבעל שרוז השאירה מאחור. מורה למתמטיקה צנוע ועניו, שמעטים בעולמנו מסוגלים לאהבה ומסירות טוטאליות כמו שהוא מגלה כלפי רוז. קצת עצוב לנו עליו.

היו כל כך הרבה דברים שצריך לדעת: איך לתקן מכונית, איך לשקר. אמא לימדה אותי למרוח אייליינר בלי כתמים, אבל החיים דרשו הרבה יותר.

טיול בקנטאקי דווקא יכול להיות ממש נחמד, במיוחד אם ירשו לנו ללגום קצת ג'ק דניאלס על הדרך.

ברור שכן, ונשמח אם בסיבוב הבא נקבל ספר חדש וחדיש מיצירתה של פאצ'ט.

בחלק החותם את הספר אנו קופצים 15 שנה קדימה ופוגשים את ססיליה, בתה של רוז, שגדלה להיות נערה מלבבת, עצמאית ודעתנית, שתוהה אם להיות חילונית כמו אמה או נזירה כמו הנשים במקום שבו נולדה. איך זה להיות בת לאם כזו, שהיא מעין קדושה מודרנית? פאצ'ט של "אדונית השקרנים" עדיין רחוקה מההישגים של המשך הקריירה האגדית שלה, אבל אין ספק שכבר בתחילת הדרך היא ידעה ליצור דמויות של נשים גדולות מהחיים, שיישארו איתנו לעד.