ביקורת מזוית אחרת
רן בן-נון
גם בסיבוב השני, לס של אנדרו שון גריר הוא אנטי גיבור שחייבים לאהוב
תקציר מנהלים
ארתור לס שוב יוצא למסע. הגיבור האגדי של אנדרו שון גריר, שזיכה אותו בפרס הפוליצר לפני כחמש שנים, מסתער על העולם שנית. הסופר הבינוני, הומו רגיש ושברירי למראה, כבר בן 50 ומשהו, עם שפם קטן שאיש אינו מבחין בו ושיער בלונדיני מקליש. הוא מתכונן ליציאת ספרו החדש ואמור להתחיל לעבוד על הספר הבא, אבל כרגיל תקוע לגמרי. אז הוא בורח שוב, אך הפעם לא יטייל בעולם כמו ביצירת המופת "לס", אלא יחרוש את אמריקה האמיתית בוואן חבוט, כלבת פאג שתלטנית לצידו, במסע מנוגד בתכלית לאופיו האנין והסנובי. גם הפעם זה יהיה משעשע ונוגע ללב באופן שלא ניתן לעמוד בפניו.
כמו מה זה
בארי כהן בדרכים/ גארי שטיינגרט
קל/כבד?
קל ומרחף כנוצה, במובן השמיימי לגמרי.
למה כן?
המספר הוא פרדי, בן זוגו האוהב של לס, מורה לספרות ממוצא איטלקי, והטריגר לעלילה הוא מותו של רוברט, האקס המיתולוגי של לס ומשורר נערץ. כך הסיפור יכול לנוע בין היסטוריה פרטית, היסטוריה כללית והיסטוריה הומואית, בתוך כר אינסופי של הקשרים תרבותיים מבריקים המסבים לקורא עונג עצום, כמו ענן רך שכולו אינטלקט בוהק בוורוד עז.
למה גם כן?
לס, ששוב נקלע למצוקה כלכלית מביכה, נאלץ גם הפעם להסכים לכל ההצעות שלרוב הוא מסרב להן – ראיון עם סופר מד"ב מעורר חלחלה, השתתפות בפאנל שופטי פרס ספרותי משמים, המחזה של סיפור פרי עטו בתיאטרון שכוח אל – ומתגלה לבושתו כ"הומו לא טוב", כלומר, פריג'ידי. בקיצור, יש כאן את כל החומרים הנפלאים שמפיקים מגריר קומדיה עילאית, מרוממת נפש, שנעה בין חיוך זוויתי לצחוק מתגלגל וחסר מעצורים.
למה לא?
נראה שמיצינו את ארתור לס. הגיע הזמן שאנדרו שון גריר, בכשרונו העצום, ימציא לנו כבר גיבור חדש.
דמות לקחת
פרדי פלו, בן הזוג. הוא נמצא שם רק ברקע, מאחורי הקלעים, אבל אם תקשיבו טוב, תלמדו ממנו את כל מה שצריך לדעת על אהבת אמת.
משפט לקחת
לס מחפש בקרבו עוד קורטוב אחרון של טינה, חלקיק אחד במזווה לבו, אבל לא מתאמץ למצוא יותר מדי. כמה מוזר. אין ברגע הזה אכזבה ולא עונג. ההבנה שאנחנו כבר לא מאוהבים היא לא התחושה שוברת הלב שאנו מדמיינים כשאנחנו כן מאוהבים — כי זאת בכלל לא תחושה. זאת הבנה של צופה מן הצד.
איפה קוראים?
בדרום העמוק של אמריקה - אמיתית, ילידית, שבטית וקשוחה. טיול של פעם בחיים.
נחזור לעוד?
כן. גריר מודל 2022 הוא אחד הכותבים החשובים, המקוריים והמבריקים בעולם כולו.
השורה האחרונה
המסע לוקח את לס אל תוך אמריקה האמיתית שבה הוא נראה, בתיאורו הגאוני של גריר, "כמי שהודבק בפוטושופ". אבל במרכז הסיפור ניצב כאב אמיתי, מפגש צפוי שעומד בלב ישותו של לס, עם אביו הנוטש, הלא נוכח, יוצר התהום הפעורה באמצע חייו הצעירים. זה מפגש אנטי-קליימקסי שכולו בגרות, השלמה ופיוס, ללא כעס או התחשבנות. גריר לקח את האנטי גיבור שלו לרוחבה ולעומקה של אמריקה, בין מבוכה להשפלה, טעות רודפת טעות, כדי להביאו אל המנוחה והנחלה ואל המסקנה הנעימה: שום דבר לא משנה, לא פרסום, לא כסף, לא כבוד ולא מעמד. בסופו של מסע, רק דבר אחד חשוב באמת – האהבה.