בנימין בובק כבר בן 68, והוא גוסס לכאורה אחרי שנים ארוכות של התעללות בגופו בכל הצורות האפשריות. גיבור ספרו החדש של ירמי פינקוס הוא אמן ותיק ונחשב, נטול משפחה וילדים - רק ידועה בציבור חביבה וצעירה שמטפלת בו, וחבורה עליזה של בוהמיינים ותיקים שחגים סביבו וכבר זוממים על חלוקת הרכוש אחרי לכתו. במיוחד הם חושקים בדירה הקסומה, 2.5 חדרים עם מרפסת ברחוב טשרניחובסקי, הפנטזיה הנדל"נית המושלמת בלב העיר היקרה בעולם. אין יותר אשכנזי מזה וגם לא יהיה - פינקוס שוב מגיש לנו חם וטרי את השטייטעל הים תיכוני המיוזע והקסום שלו, ואנו שוב נהנים מכל רגע.

בעלת הבית/ נעה ידלין

למרות העברית המורכבת והמשוכללת, קריאה כיפית להפליא.

כשבובק קורס בתום עוד ארוחת ערב מופרזת ועוד אחת, מתחילים לחזר על דלתו שלל עופות דורסים אנושיים במצעד מביש ומשעשע להחריד. זה מתחיל עם השכנה מוועד הבית שמציעה לנקות את ביתו בהתנדבות ופורשת עם ציור חתום, ממשיך עם בן-דוד נלהב שמגלה בו לפתע עניין אחרי שבע שנות התעלמות, וכן הלאה והלאה – כל אחד רוצה חתיכה מבנימין בובק, שמצידו רוצה דווקא לעבוד על כולם ולהוריש הכל לאחיין עלום ועלוב נפש. בתוך כך אנו זוכים ליהנות עד דמעות משפתו היצירתית של הגוסס בשלל תיאורים סרקסטיים אמנותיים של שלל דמויות אנושיות נלעגות. בקיצור, שירה.

"החמדנים" הוא קינה יפהפייה על עולם הולך ונעלם שכולו תרבותניקים אמיתיים, אלה שהשתוללו כהוגן בשנות העשרים שלהם בסבנטיז והספיקו עוד סיבוב אחד של טירוף בשנות הארבעים שלהם בניינטיז, לפני ששקעו לשיבה טובה שכולה מלגות עתק שסידרו להם חבריהם הטובים במוסדות הנכונים. אלה אנשים שעדיין מסוגלים להתווכח על מוצרט מול בטהובן, ולהשתמש ב'ז'יל וז'ים' של טריפו כאנלוגיה למשולש אהבים. זו אשכנזיות בלתי מתנצלת שחוגגת את ימיה האחרונים במדינה שהלכה כבר מזמן למקומות אחרים לגמרי. ומה יותר אשכנזי מקרבות ירושה מרים?

בכל זאת, צריך להודות, יש בכל הפריווילגיות המופרזת והמופרעת הזו משהו מקומם ומעצבן מאוד.

דפנה מלקוש, המוזה של בובק, מושא תשוקתו הנצחי ואהבתו האחת והיחידה מאז ומעולם. הפרק המתאר את התקופה שבה חיו יחד בפריז הוא היפה בספר, וההתאבדות שלה בסופו מרסקת את הלב.

"מול קריאתו האיומה והמשלהבת של הטירוף עמדה תמיד אחותו הבורגנות: מסורבלת, טרחנית, פוסקת פסוקים, מציעה, בדרכה הערמומית והמתחסדת, מחסה מפני התהום מתחת לשמיכותיה הכבדות והמאובקות".

אין על תל אביב של פינקוס - יפהפיה, עולצת, מסואבת, מופלאה, עם המרכז השבע והדרום התוסס. נכון, היא הכי יקרה, אבל הרבה יותר מכך - היא יקרה לליבנו.

אין כל ספק. ירמי פינקוס הוא אחד הכותבים הגדולים שחיים פה, והוא רק עולה ומשתבח ומשתכלל מספר לספר.

בובק חי בהכחשה טוטאלית, אולי בצדק, וממשיך לקרוע את העיר בהילולות שכרות המסתיימות בנפילות ופציעות כואבות. כל הבכחנליה המופלאה הזו מתוארת בעברית מדהימה, מבריקה, מתפוצצת מטינופת ועסיס, שמוציאה מהקורא הנדהם צווחות קטנות בלתי נשלטות של עונג צרוף. זה הכי לא פוליטיקלי קורקט – מבט אכזרי ושנון על תל אביב של פעם ושל היום ועל אנושות שתאוות בצע מעבירה אותה על דעתה. חגיגה ספרותית תרבותית שלמה ומושלמת.