דב מורן, ממציא הדיסק-און-קי ומייסד אם-סיסטמס שנמכרה ב-1.6 מיליארד דולר ("איזו טעות!" כותב מורן), רותם את כישרון הכתיבה הטבעי שלו ובעיקר את ניסיונו הרחב לטובת ספר שעשוי להפוך לתנ"ך – או לפחות להוראות ההפעלה הבסיסיות – של יזמים ישראלים. יש כאן כל מה שמורן יודע על המצאה, רעיונות, חדשנות, הקמת חברה, סיכויים, קבלת החלטות, הכנסת משקיעים, שותפים, דירקטוריון, הצלחה, כישלון, פיטורים, דפיקת ראש בקיר וניווט בשטח לא מוכר. והוא יודע לא מעט.

כמו ספר ההדרכה/ניהול/יזמות הכי ידידותי שקראתם, בשילוב אישיותו הלוחמנית, המנוסה ואנושית מאוד של מורן. בקיצור, כמו הרצאה טובה או שיחה ממושכת עם הדוד החמוד מאמריקה שעשה שם מלא כסף ומוכן להסביר לכם, בכללי, איך (אבל לא ייתן גרוש משל עצמו).

קל באופן מפתיע. מורן, שמודה כבר בהקדמה שגם הוא עצמו לא קורא ספרי ניהול עד סופם ("אני חושב שהממוצע הוא עד עמוד 50") עושה כל מאמץ להקל עליכם לקרוא רק מה שמעניין. את קטעי הסיפורים וההתנסויות האישיות הוא מסמן בפונט כחול, וממליץ לדלג אם רק הפרקטיקה מעניינת אתכם. הייתי מדלג, אבל גיליתי שהסיפורים שלו לא רק טובים, אלא שהם החלק היותר טוב בספר.

כי מורן הוא דוגמה טובה למישהו שהצליח בגדול ("אם-סיסטמס") והתרסק בגדול ("מודו") והוא יודע להתחשבן עם עצמו בשני המקרים ולשרטט לכם את נתיב היזמות באופן ברור, חד וחף מאשליות. הוא מביא אמיתות לא פופולאריות ("עשרת האחוזים האחרונים של הביצוע לוקחים 90 אחוז מהזמן, ויש הבדל עצום בין משהו שנראה טוב למשהו שעובד טוב") ומתבל הכל בסיפורים מרחיקי-לכת על פאשלות, הקאה על משקיעים חשובים, הרגע מורט-העצבים שגרם לו להמציא את הדיסק און-קי ועוד אינספור הכרעות ורגעי מפתח.

כי למרות מסלול המכשולים שהוא משרטט, מורן יעשה לכם חשק להיות יזמים. "פתחו את העיניים", הוא כותב, "יש המון בעיות סביבנו. אנחנו חיים איתן כאילו שכך צריך להיות (ולכן אנחנו אפילו לא קוראים להן בעיות)". אבל גם אם אין לכם שום עניין מיוחד ביזמות או בהייטק, הכתיבה הלהוטה של מורן הופכת את "100 דלתות" לקריאה ראויה, והאיורים של יזהר כהן חכמים ומהוקצעים כתמיד.

כי אם אין לכם רקע טכנולוגי, מורן עלול לדכא אתכם בטענה שאתם מוכרחים לקרוא על טכנולוגיה, לעסוק בה, לפגוש אנשים מסביבה טכנולוגית, ואולי גם ללמוד מדעים או הנדסה. אולי הוא צודק, אבל איפה זה משאיר את כל השאר? את אלה שסתם באו עם רעיון טוב? אותי?

מורן עצמו. טיפוס כל-ישראלי שעושה חשק לשבת איתו לבירה ומעורר הזדהות ביכולתו לעשות לעצמו הנחות, למשל כשהוא מבהיר שתנאי הכרחי ליזמות הוא משמעת עצמית, ומיד מספר איך ויתר לעצמו לפני שעות ספורות בלבד על הליכה ארוכה בגשם ("אני לא דוגמה").

"מה ההבדל בין חדשנות ליצירתיות? חדשנות פירושה לעשות את הדבר החדש יותר. יצירתיות פירושה לעשות את הדבר השונה יותר... ארגון שרוצה להיות יצירתי צריך לאפשר לאנשים שלו לטעות. הוא חייב לקבל שגיאות ורעיונות מוזרים באהבה. וזה לא קל כל כך למי שגדל בארגון עם אווירה אחרת".

בדרך לסאטרט-אפ הראשון שלכם או אחרי התרסקותו, כשיש לכם יותר מדי זמן פנוי.

מורן יכול – ואולי גם צריך – להמשיך בכתיבה האישית שלו, לכתוב סיפורים, לכתוב על חייו – ולא רק כמדריכי יזמות. הוא עשה את זה בחברות שהיו לו, בצורת מזכרים עם הכותרת Something שנהג לשגר לעובדים. הייתי נרשם בשמחה לניוזלטר או בלוג של כל ה-Somethingים מתוצרת מורן.

אם תקראו רק ספר הדרכה אחד לפני שתצאו לסטארט-אפ שלכם, מדובר בבחירה לא רעה בכלל. אבל אולי עדיף שתקראו את הביוגרפיה של סטיב ג'ובס.