ינינה גרה בכפר זעיר על גבול פולין וצ'כיה. בחורף המקום נטוש כמעט לחלוטין, כי רוב הבתים הם מעונות קיץ של עירוניים אמידים, ואפילו הקליטה הסלולרית באה והולכת כרצונה. גיבורת "על עצמות המתים" של הסופרת הפולנייה זוכת הנובל, היא אישה בודדה ומורבידית עם הלך מחשבה מוזר ומבריק, שהמעקב אחריו לאורך העלילה המתעתעת הוא חוויה משונה ובלתי שגרתית בעליל. כשינינה מדברת על ה"ילדות" שלה היא מתכוונת לצמד כלבותיה, כי אין לה יותר מדי סבלנות לבני אדם, מלבד משפחה אלטרנטיבית מצומצמת שבחרה לה בפינצטה – תלמיד אהוב שאיתו היא מתרגמת משירת ויליאם בלייק, שכן נאמן לעת צרה, ובעלת חנות מתוקה שאצלה מוצאים את המעט שצריך. האנושות עבורה היא גזע זר פולש שהשתלט על הפלנטה, אבל כעת מגיעה שעת הנקמה; שורה של מיתות משונות פוקדות את הכפר וסביבתו, ולנו לא נותר אלא לתהות האם הטבע ובעלי החיים החליטו סוף סוף להשיב מלחמה לציידים ולמרצחים למיניהם.

אנחנו האקלים/ ג'ונתן ספרן פויר

פילוסופי לפרקים, אבל לא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות.

ינינה היא סוג של מכשפה טובה, טרוריסטית רעיונית שבאה לרסק את הפטריארכיה – כפרי מטומטם אחד בכל פעם, עד להשלמת השליחות הקדושה.

בשעות הפנאי ינינה היא אסטרולוגית חובבת משוכללת להפליא, המעניקה לעיסוק השנוי במחלוקת נופך הגותי מרתק, הגורם לנו לחשוב שאולי בכל זאת "יש בזה משהו", כמו שנהוג לומר.

כי לפעמים החפירות האסטרולוגיות קצת, איך לומר, מוגזמות, ובגדול זה ספר שניתן בהחלט להגדיר אותו כ"הזוי".

אחרי שפרשה מהוראה, ינינה מתפרנסת מהשגחה על הבתים הריקים בכפר. אחד מהם שייך לסופרת, שנראית כאילו ברחה מחורבות פומפיי כשהיא מכוסה באפר. הסופרת "גונבת מהמציאות את מה שלא ניתן לתאר במילים" – כך ראתה טוקרצ'וק את תפקידה בעולם כש"על עצמות המתים" (שורה משיר של בלייק, כמובן) יצא לאור לפני כעשור וחצי.

"אושרו של הזולת גורם אושר גם לנו. זו המשוואה הפשוטה ביותר בעולם".

בטיול הבא שלכם לוורשה או פראג, צאו קצת לחיק הטבע.

ברור. טוקרצ'וק היא סופרת חשובה ודמות מרתקת ברמה העולמית ממש.

אסטרולוגיה, סקפטיים יקרים, זה כשהכל מתחבר להכל בתפיסה הוליסטית מרהיבה; כשהיקום כולו הוא מארג דטרמיניסטי שלם, מושלם, מלבד אנומליה אחת מחרידה – בני האדם. שמישהו כבר יעשה טובה ויעיף אותנו לכל הרוחות.