ביקורת מזוית אחרת
רן בן נון
קבלו ספר טיסה מושלם
תקציר מנהלים
עונת הנסיעות כבר כאן, איכשהו, ואיתה מגיע גם ספר הטיסה המושלם. דיאנה בטוחה שדויד בוגד בה. הוא מקבל שיחות מסתוריות ממספר לא מזוהה בערב שבת ומתחמק כשהיא חוקרת אותו ובכלל, הנישואים שלהם כבר לא מה שהיו פעם. ברומן הראשון שלה, אחרי קובץ סיפורים, כרמי משרטטת אנטומיה של מערכת יחסים מהמעמד הבינוני-גבוה ובתוכה תרשים פסיכולוגי רוטט של אישה באמצע החיים. דיאנה בטוחה שהיא הזיוף הכי גדול בעולם. כשדויד הכיר אותה היא הייתה קולנוענית צעירה, מבטיחה ועטורת פרסים, אלילה שחורת שיער עם גוף של כוכבת טניס. כעת נותרה ממנה סתם נדל"ניסטית משועממת עם חלומות מנופצים. דויד, לעומת זאת, מבוגר ממנה ב-12 שנים, אך שארם הפסיכולוג הצרפתי המסור שלו לא התעמעם כהוא זה.
כמו מה זה
מה יש לאהוב בדורון/ מירב הלפרין
קל/כבד?
משקל נוצה ובהתאמה – כיפי ביותר.
למה כן?
החשדות משתלטים על דיאנה אט אט והופכים לאובססיה. היא עוקבת אחר בעלה ומגלה דברים לא ממש מפלילים, אך בהחלט משונים, התנהגויות אינטימיות נסתרות שחושפות בו צדדים נעימים פחות, כמו בכולנו בעצם. אבל דיאנה כבר נמצאת על מסלול הרסני ואולי היא צודקת - אולי גם אנחנו, כמו דויד וכמו ההוגה הנערץ עליו, זיגמונד פרויד, מחזיקים בדעה השוביניסטית שדיאנה "היסטרית", וטועים מאוד.
למה גם כן?
מה שנחמד ב"דיאנה ודויד" הוא ההבנה של דברים מאחורי גבה של הגיבורה. דיאנה הרבה יותר יפה ממה שהיא חושבת ואת זאת ניתן ללמוד ממבטיו של צוף החתיך, השכן בדירה שמתוכה היא מתצפתת על דויד; היא גם לא כזו פרוורטית כמו שהיא חושבת – לכולנו יש יצרים אפלים שאנו מנסים להסתיר, כולנו משתוקקים, כולנו, איך לומר, פשוט יצורים מביכים.
למה לא?
עברית קצת מרושלת ועלילה לא מספיק מהודקת, בתור התחלה.
דמות לקחת
דיאנה מתפתחת לאורך הסיפור ומגלה רבדים עמוקים של נשיות ותשוקה, נפתחת כפרח יפהפה – שבעיניה שלה נדמה כמובן לכעור ו"סוטה". גיבורה עסיסית וצבעונית כנדרש.
משפט לקחת
"את לא מסוגלת לסבול שאוהבים אותך. את תמיד מדמיינת שלא אוהבים אותך רק כדי לא להתמודד עם ההשלכות של האהבה. בעינייך יש לאהבה השלכות איומות עד כדי כך שאת מעדיפה לא להיות חלק מזה".
איפה קוראים?
על החוף, לא חשוב איפה, מתחת לשמשיה, תוך כדי סלפי רגליים הכרחי.
נחזור לעוד?
למה לא? לכרמי בהחלט מגיעה הזדמנות נוספת. יש לה פוטנציאל.
השורה האחרונה
העלילה נעה באגרסיביות בין המותח לבין הרומנטי מבלי להתחייב סופית לאף אחד מהצדדים. התוצאה היא ספר קליל שיעביר בנעימות את חופשתכם הבאה – סתם כי התעצלתם לסחוב אליה קריאה רצינית באמת.