במכללה דרומית מאובקת, שקצת מזכירה את מכללת ספיר, מרצה מסתבך בקשר רומנטי – אם אפשר לקרוא לזה ככה – עם סטודנט שעוקב אחריו. כך מתחיל "אקדמיה לתינוקות", קובץ הנובלות החדש של עודד וולקשטיין והפעם השנייה שבה העורך הספרותי הנערץ מפנק אותנו בפרוזה פרי עטו, שפשוט לא דומה לשום דבר אחר. וולקשטיין מתאר מערכת יחסים, סוג של, בכלים של מותחן ובכך ממקד את תשומת הלב שלנו במודל של גבריות שקטה שמסתיר אלימות כבושה – והכל בעברית מסחררת, וירטואוזית, מתפוצצת מעומס דימוייה, שמחייבת ריכוז מקסימלי לאורך כל הקריאה. אל תוך המפגש הטעון שבין המורה לתלמיד נמהלים שני סיפורים נפיצים נוספים: האחד, מאיים ורוחש ברקע – הזמנה לפגישה עם ראש ועדת המשמעת הקשוח והמבהיל של המכללה, שמתנהג כאילו שלט במוסד יוקרתי במרכז הארץ ולא בפריפריה הדוויה, שבה לכאורה הכל מותר. הסיפור השני הוא עבודה שהמרצה עוזר לתלמיד בהכנתה, על ארז'בת באטורי, רוזנת הונגריה אגדית שבתחילת המאה ה-17 הואשמה ברצח המוני של ילדים.

בג'נקיה/ זאב סמילנסקי

כבד עד כבד מאוד. קריאה תובענית בהחלט.

וולקשטיין מדלג בין הסיפורים, המקומות והשפות בקלילות סוחפת ובדיוק עילאי, ומותיר אותנו פעורי פה. בהמשך מתברר שהסטודנט, נוח, הוא צאצא מרוחק של הרוזנת באטורי ושהעבודה נכתבת לקורס שמעביר ראש ועדת המשמעת הרשע. מכתביה הנואשים של ארז'בת נדחסים לתוך מיילים מתחננים לגמישות במועד הגשה, כשהכל קורס לתוך מערבולת טירוף, רדיפה ודיבוק שאין ממנה מוצא – אימה כמעשה אמנות עילאי המתמסר ליופיו של הרוע הטהור.

בנובלה השנייה בספר, "יסמין", וולקשטיין חוזר אל אדם ואוריאל, גיבורי "הסבך" הכה מצמרר שלו מלפני שנתיים ומגלה בקצה היער את האקדמיה לתינוקות – ספק מוסד חינוכי ספק היכל עינויים המיועד להפיכת פעוטות לכוכבי ציור מצליחים. "יסמין" היא טקסט דחוס במידה מבהילה, שהעברית המדהימה שבו מסתירה מתחתיה חרדה עמוקה מכל מה שיש כמעט. הסבך אולי מאיים לסגור עלינו בשלל ענפיו, נוזליו ויצוריו, אבל הפרברים הבורגניים המקיפים אותו הם החידלון האמיתי של הרוח, הלב והנשמה.

זה לא ספר לחופשה או לטיסה. הוא נועד למיטיבי קריאה עתירי סבלנות בלבד.

הרוזנת ארז'בת באטורי נחשבה בפולקלור המקומי לתשובה הנשית הרצחנית במיוחד לרוזן דרקולה מהממלכה השכנה. כיף איתה.

"הרוע הוא שינה ארוכה ארוכה, רכות אינסופית, שוברת לב, הרוע תמיד לוחש, אף פעם אי אפשר לשמוע מה הוא אומר, גם כשכולם צועקים מסביב הוא לא ירים את הקול".

במיטה. אבל לא לפני השינה – גם כי זה מפחיד וגם כי חייבים להיות מרוכזים.

בוודאי. הספרים של עודד וולקשטיין הם יצירות מופת קטנות, מעין ניסים ספרותיים.

ספר שהוא קריאה מאתגרת, המספקת חוויה אסתטית ואינטלקטואלית שלמה ונדירה.