אליזבת, מורה ללימודים קלאסיים ממנהטן, נאלצת לחזור לעיירת ילדותה באירלנד כדי לפנות את בית אמה, שנפטרה לפני שלושה חודשים. זה רעיון ממש גרוע – היא לא סובלת את הדודים המתגוררים בסמוך, שרואים בה כלבה סנובית, והבית מלא וגדוש חפצים מיותרים, שהיה אפשר פשוט לזרוק. אבל בתחתית ארון הבגדים של האם נחבאת תיבה קטנה ובה מכתבים שקיבלה ב-73', סיפור אהבה שמתחיל במודעה בעיתון. המכתבים שמוצאת אליזבת מתארים את מערכת היחסים בין אמה לבין האב שמעולם לא הכירה, אדוארד, מהצד שלו – כפרי נבער ונרגש שעונה למודעה בעיתון ומוצא את נערת החלומות. יש במכתבים איזה תום רומנטי מקסים, שמוצף באור מגוחך כשפוגשים את הסיפור מהצד של האם, פטרישיה, שלא מבינה איך הבחור המקסים מהמכתבים מתגלם באדם כה מגושם ועצי במציאות. מעל לכל מרחף המסתורין של המכתב האחרון, שבו כתובה רק מילה אחת – סליחה.

ברוקלין/ קולם טובין

נעים לקריאה וכיפי להפליא.

נורטון, שחקן ומנחה אירי נערץ, מתגלה כאן כסופר מרשים לא פחות עם מבע רגשי מדויק ומאופק. למשל, מה עשה אדוארד שפגע כך באישה שכה אהב? נורטון מפזר רמזים דקים ומחזיק אותנו סקרנים ומעורבים.

בהווה הסיפורי, אליזבת מנסה לברר עוד פרטים על אביה ופגישתו עם אמה, כמו מפענחת את כתב החידה המרומז שקיבלה. דודיה מספרים שהאם נעלמה לכמה חודשים ואז חזרה לפתע, חבילת אושר בזרועותיה. אליזבת תיאלץ להתאמץ יותר ואנו נהנה בינתיים מהמבט הביקורתי שנועצת הניו יורקרית הצינית באירלנד שאחרי המשבר הכלכלי של 2008, בעודה נחשפת אט אט בעצמה.

מה אתה? רומן רומנטי? מותחן מצמרר? דרמה משפחתית? תחליט כבר!

גברת פולי, אימו של אדוארד, היא דמות אימה מיתית מופתית סטייל קאתי בייטס ב"מיזרי", תענוג מסמר שיער להכיר אותה.

"זיכרונות אינם מתפוגגים להם, הם מסתתרים".

טיול סגרירי לחופיה הקפואים, סחופי הרוחות, של אירלנד. תתלבשו חם.

בוודאי. אחרי שלושה ספרים מוצלחים ומצליחים, ברור שלנורטון יש את זה בגדול.

עם גילוי מרעיש בסוף כל פרק כמעט, העלילות ב"מציאה" מסתבכות ומתפתלות זו לתוך זו באופן יפהפה. מצד אחד, החווה המבודדת שאליה הגיעה פטרישיה עם אדוארד ואמו המבהילה, ומצד שני אירלנד העכשווית עם הצרות שהולכות ומתנפלות על אליזבת מכל פינה. התוצאה היא ספר מרגש לא פחות משהוא מותח, אלגנטי ונעים לקריאה.