יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
.jpg)
צילום: סלפי
כותב כל בוקר בין 6 ל-10, רץ 30 ק"מ בשבוע, שואף לפגוש את ולדימיר פוטין וחושב שבחנויות צריכים להיות רק ספרים חתומים. יפתח אלוני ("טיטאניק בחולות", מייסד פרויקט מעבורת - short story project - שעולה בימים אלו גם בשפה הערבית) עונה לשאלון האישי
הכי - יש דבר כזה? אני מאוד אוהב את "אוטוביוגרפיה של דלת" של נורית זרחי. את "החיים הוראות שימוש" של ז'ורז' פרק אני קורא וקורא, ואת "לינקולן בבארדו" של ג'ורג' סונדרס, שאני מוצא בו כל פעם משהו חדש.
לא מעט, בעיקר סיפורים. המציאות יוצרת מצבים שמתפתחים לעלילות שאני ממציא. אני כותב ופעמים לא מעטות זה פשוט נתקע.
ספר שירים של וואלאס סטיבנס, או, קלישאי ככל שישמע, את התנ"ך.
אחד מאיי אנדמן וניקובר במפרץ בנגל – בין הודו לאינדונזיה.
קריאה בספרים שפזורים ליד השולחן. אני כותב כל יום, לא עוזר לעשות הפסקה.
הגיע הזמן לספרים דיגיטליים. מודפסים בחנות צריכים להיות בכריכה קשה עם הקדשה של הסופר ולעלות לפחות 160 שקל.
אשמח ואתחיל לחסוך עבורו.
כתיבה.
סקס ואחר כך כתיבה או להפך.
6-10 כל בוקר, ליד השולחן המבולגן שלי.
להתחפש לקמפיין לפוקס, בכיף.
מרתק.
בערך 430 לפנה"ס, אתונה. להיות בין הפילוסופים והכותבים הגדולים.
פוטין. אני משתוקק להבין את הראש של המנהיג הזה.
זהו, שבתקופתנו אין אחד, או יהיה טפשי להצביע על אחד. לא מזמן הלך לעולמו פיליפ רות, שהיה בעיניי אחד מאלו, ויש את ולדימיר סורקין שמצית את דמיוני. כקורא בעברית אני מניח שיש רבים שאני מחמיץ. חלקם כותבים סיפורים שאנחנו מפרסמים ב"מעבורת".
זה משתנה. אני כותב לקהל מצומצם ואני בעיקר שמח שהתהליך הסתיים בכדי שאוכל לפתח רעיונות חדשים. כתיבה זו תשוקה שטמונה בתוכי, ותשוקה מטבעה היא אינסופית.
לכתוב זה מקצוע. אבל אם אתה מתעקש, אסטרופיזיקה.
מי סופר... אני חושב שארבע-חמש שעות.
גם וגם. לאחרונה יותר ויותר דיגיטלי.
רץ מאז שאני זוכר את עצמי, אולי זה היה בורח? אני רץ לבד, ללא אוזניות ורק בחוץ. לא מוותר. כ-30 ק"מ בשבוע.
אין כאלו, אני מתייאש מהר ויש המון ספרים.
בוודאי.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
