כותב אחרי חצות במרפסת, לוקח לאי בודד ספר בישול, חולם לפגוש את קלינט איסטווד ומעריץ את ג'יי-קיי רולינג. ברוך חרמון ("הצועניות ומבצע 'מסיק זיתים'") עונה לשאלון האישי
כל ספרי הארי פוטר.
שני ספרים, תקועים האחד בפרק הראשון והשני במבוא.
"ברגע האחרון" שכתב בני סיידא, איך לבשל ברבע שעה משהו טעים מהמצרכים הפזורים בבית. סליחה, באי.
בין חדרה לגדרה, מקום אידיאלי לפנקייק לא רחוק מחדרה. קניות בהרצליה, מסיבות בתל אביב, ובחזרה לאי. שלווה, רוגע והמתנה ליוגה הלילית.
קצת מוסיקה קלאסית, קצת זה רבע שעה כזה, כוס קפה עם עוגיות וגרגור החתולה על הברכיים.
40-50 שקל בהתחלה, ואם יש היסטריה ומגיעים למהדורה שביעית, השמיים זה הגבול.
אמא פולניה תגיד: "אני אספור את הימים שנשארו לי לחיות". אני אגיד: "לבריאות, זרום עם זה".
ארוחה טובה.
שניהם יחד, למה לא? אתגר לכל הראשים.
בחצות הלילה צפונה, במרפסת הסגורה כחדר.
בא בחשבון, בתקווה לחשבון גדול.
לא בא בחשבון, הז'אנר הוא אקשן לחלוטין.
סוף שנות השישים, לפסטיבל וודסטוק. להרגיש שוב את האווירה, לשמוע את אגדות המוזיקה ולעוף עם הראש.
קלינט איסטווד, לראות את המימיקה המדהימה שלו, את פני הפוקר, ליהנות מהקול המחוספס והקשוח, ולקנח ב- Go ahead, make my day - קדימה, תעשה לי את היום מ"הארי המזוהם".
ג'יי קיי רולינג יוצרת עולם מושלם, פנטסטי, דמויות ססגוניות, עלילה מורכבת ומותחת, עם לא מעט הומור. זה מעורר את הילד שבי וזה עדיף עלי מספרים עמוקי דעות, פילוסופיה, כאבי אהבה-שנאה ופיתולים רבים עד למנוחה והנחלה.
על החיים המסעירים בצל החייזרים
ברור שבתחילה יש קצת אופוריה והמתנה לגל הגדול של המכירות. כשזה מתעכב בגדול, נכנס לחרדה וכבר מתחיל לחפש איפה לנפוש באיזה מקום שלא יראו אותי בצל הייאוש והחרדה.
לא בא לי כל כך, כי במקצועי אני בתחום המחשבים כ-45 שנה, עם עשרות קורסי תעודה בתחום הרפואה האלטרנטיבית, תקשורת, רוחניות, רדיו וטלוויזיה ועוד.
כשלוש שעות. אם עשיתי הפסקת קפה, יש להוסיף עוד שעתיים.
הו, זה מעניין. אני נוהג לרוץ, אפשר להגיד שבחלק מהדרך בספרינטים, לכיוון המסעדה של חברים שלי, ובחזרה הביתה אני מבצע הליכה מהירה, וכשאני נכנס הביתה עם מעט החמצן שנשאר אני מתיישב ליד ההליכון ומדמיין כמה צעדים אפשר לעשות בשעה וכמה קלוריות אפשר לשרוף.
אין חיה כזו. בזמן האחרון השולחן שלי ריק מספרים, מלא בדברים אחרים, לכן התשובה ברורה.