יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: נועה לוצקי ברות
מסוגלת לכתוב 36 שעות ברציפות, שואפת לפגוש את אופרה וינפרי, רוצה לכתוב על סקס טוב ואם תתנו לה מכונת זמן היא תעדיף לקפוץ דווקא לעתיד. מירב איינשטיין ("אהבה בחקירה - חלק 1: היום הקצר ביותר בשנה") עונה לשאלון האישי בשידור ישיר מהאמבטיה
"נשים קטנות" של לואיזה מיי אלקוט.
1
רומן הכי עבה שקיים, כדי שלא ייגמר, "חלף עם הרוח" או "תחרה" או משהו בסגנון. חוץ מזה, הפנטזיות שלי זה כמו ספר אחד שלא נגמר.
בדמיון שלי. יש לי חלום שחוזר על עצמו, בו אני נמצאת באי בודד קטן מאוד, מוקף במים רדודים בצבע טורקיז. שם יש לי בקתה עם ערסל וכל האנשים הכי קרובים שלי נמצאים איתי.
כשאני תקועה, כלום לא יעבוד. אני יוצאת להיפגש עם חברות, חברים ומשפחה על מנת לנקות את הראש. ואז, זה פשוט חוזר. משהו שמישהו אחר עשה, או משהו מעניין שראיתי, מצית איזה קו מחשבה - ואז אני עפה.
שאלה מורכבת. ספר צריך לשקף רווח לכולם: לקוראים (כדי שכולם יוכלו לקנות הרבה ספרים וליהנות), לכותבים (כדי שיוכלו להתפרנס ולהמשיך לכתוב, ואני כוללת בתוכם גם את העורכים, המגיהים והמתרגמים השונים, שהם חלק בלתי נפרד מספר טוב) ולכל האנשים שמעורבים בהפצה שלו (החל מהוצאות לאור, בתי דפוס, מפיצים, חנויות ואפילו בעלי הנדל"ן) - סוג של שיווי משקל כלכלי. נראה לי שנקודת המפגש בין הקוראים לבין הסופרים היא יחסית פשוטה (סביב 40-50 שקל), אך ברגע כשנכנסים הגורמים האחרים המחיר נדרש אוטומטית להיות גבוה יותר, אחרת זה בא בעיקר על חשבון הכותבים.
בגדול אני רוצה לראות את הילדים שלי עושים מה שעושה להם טוב ואם במקרה זה גם להיות סופר/ משורר, אני אהיה מאוד מאושרת. היכולת להתבטא בעולם של היום זו מתנה שאין לקחת אותה כמובן מאליו.
ברור שארוחה טובה. אי אפשר לאכול כל הזמן, בסוף יהיה זמן גם לכתיבה.
נו באמת. סקס טוב ואחר כך לכתוב עליו.
אני יכולה לכתוב בכל מקום. אבל הכי אפקטיבי זה מוקדם בבוקר בשולחן בפינת האוכל במרכז הבית, כשהכול מואר ופתוח סביבי, וגם בלילה במיטה כשהכול שקט.
ברור, לא בשביל הכסף אלא בשביל האתגר והחוויה.
מתה על מיוזיקלים.
ג'יימי פרייז'ר מהרומן "נוכרייה".
אני יכולה לרוץ קדימה בזמן? אין לי חרטות על כלום שהיה ולא הייתי משנה דבר.
יש הרבה, אבל אבחר באופרה ווינפרי. אישה מעניינת, שמבחינתי מהווה דוגמה להצלחה ולתיעול שלה למקומות אמיתיים.
יש לי בעיה עם ההגדרה הזו. אני חושבת שיש המון, כל אחד פונה ומדבר למישהו אחר. בתור אחת שמגדירה את עצמה פנטזיונרית, אני חושבת שג'יי. קיי. רולינג הצליחה להגיע לדרגה הכי גבוהה בדמיון ולהעשיר את עולמם של קהלי יעד רבים משכבות גיל שונות, אז אני אלך אתה.
כדי לענות על שאלה כזו הייתי צריכה לקרוא את כל הספרים שיצאו אי פעם. אחרת, הייתי עונה ומישהו כבר היה שולף לי "הנה, כתבו על זה". הייתי שמחה לראות יותר ספרים על אנשים אמיתיים ועל המכשולים והבעיות בחיים שלהם, ולא רק את היופי וההצלחות (עובדת כרגע על ספר כזה).
בן הזוג שלי. הוא לא קורא ואין סיכוי שיכתוב עמוד אחד אי פעם. נראה לי החמצה, כי הוא אחד החכמים והיצירתיים שהכרתי.
בינתיים יצא ספר אחד ואלפי דו"חות ייעוץ כלכליים ומאמרים. אני פרפקציוניסטית, אז אני תמיד בציפייה לראות את הלך הרוח הראשון. אני נרגעת מהר, כי זה מי שאני וזה מה שכתבתי. אני לא יכולה לעשות כלום כרגע, אז אני מעדיפה ליהנות מהדרך. כשהספר הראשון שלי הגיע לחנויות חגגתי יום הולדת ושבועיים לאחר מכן טסתי לארצות הברית. חופשה בקאריביים נשמע ממש טוב, אשקול לקראת הספר השני אוטוטו.
יש לי מקצוע שבחרתי לזנוח, כלכלה, כי לא היה לי בזה סיפוק עצמי ומשמעות. הייתי הולכת ללמוד רפואה או פסיכולוגיה על מנת לתרום ולעזור לאנשים. פסיכולוגיה ממש על הפרק, אף פעם לא מאוחר.
36 שעות ללא שינה.
כשאני כותבת, זה בדרך כלל למקרר ובחזרה, אבל בשאר הימים אני עושה "הליצה" (הליכה + ריצה) בחדר הכושר או ברחוב.
אין דבר כזה בזבוז זמן, אם אני קוראת ספר אז זה כי בא לי וכי אני זקוקה לזה עכשיו, וזה יכול להיות כל ספר. יש לי ערימה של ספרים שממתינה שאסיים לכתוב את הספר הנוכחי, אבל כמו שאני מכירה את עצמי, אני ישר אגש לכתוב את הספר הבא.
באמבטיה (גם שם אני כותבת)? ממש לא.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
