מוכנה שספרה יהפוך למיוזיקל בכיכובו של עומר אדם, חולמת על חופשה בבאלי, דופקת את הראש בקיר כדי להשתחרר ממחסום כתיבה ולמרבה הצער מסרבת בכל תוקף לסלפי. אביטל דיקר ("השער האבוד") עונה לשאלון האישי
"עפיפונים" של אמיל אז'אר, בגלל האופטימיות והתקווה והבחירה של רומן גארי לפרסם את הספר תחת שם עט. עצוב שהוא, שהעניק לי תקווה, התאבד כמה שנים אחר כך בירייה.
אף אחד. כשאני כבר מתחילה לכתוב אני מסיימת, רק שלוקח לי בין חמש לעשר שנים לפרסם ספר.
אם אחד, אז למרות שזה נשמע הכי כבד ולא הגיוני, הייתי בוחרת ב"מלחמה ושלום". פעם שנאתי את הספר - עבר לי.
באלי באינדונזיה, ומקווה להגיע בקרוב. בינתיים רק חולמת.
למרות שזה ממש לא רומנטי, בדרך כלל להתעקש ולהמשיך לשבת וגם לדפוק כמה פעמים את הראש בקיר. ואם זה בכל זאת לא מגיע, לשחרר וללכת לים או לבר המקומי.
כמה שיותר. לכתוב ספר זאת משימה בלתי אפשרית ולסיים לכתוב ספר זה בכלל סוג של נס. בארץ אי אפשר להתפרנס מכתיבת ספרים והגיע הרגע לשנות את זה.
חשוב לי שהבנות שלי יהיו מסופקות ומאושרות ובכל זאת, אם אפשר, הייתי שמחה שיהיו מאושרות ממקצוע אחר.
ארוחה טובה. הרבה פחות השקעה ועבודה, ואוכל טעים הוא בהחלט יצירת מופת.
השאלה כמה טוב הסקס. כנראה סקס.
מתאים לי לומר בלילה, אבל האמת היא שאני חייבת שיגרה וריכוז כדי לכתוב, אז בבוקר.
את הצילומים שלי בביקיני מיציתי בכמה סרטים וסדרות, ולשרוד גם שעה יהיה נס מבחינתי. אבל בעיקר כי פרטיות היא הדבר הכי חשוב לי בעולם וקשה לי עם הרצון למציצנות, למרות שמודה - גם אני חוטאת בו לפרקים.
בטח, אבל רק עם עומר אדם.
רט באטלר מ'חלף עם הרוח' של מרגרט מיטשל ברוררררר
הייתי חוזרת לתקופה שהבנות היו קטנות, כשהכל היה מלא תקווה ותמים והאמנתי באהבה
את הקנצלרית אנגלה מרקל.
ג'ונתן ליטל ("נוטות החסד").
על שגרה טובה ונטולת ריגושים, כי זה משעמם.
ערן זרחוביץ' וליאור שליין.
כל אחד מהאמור לעיל נכון ולכן זה בדיוק הרגע לנסוע לחופשה, ורצוי בקאריביים
ארכיטקטורה, לו רק הייתי יכולה להיות טובה בזה.
יצא לי עד השעות הקטנות של הלילה, בדרך כלל כי היה דדליין ולא הייתה ברירה.
שוחה. בשבילי זו מדיטציה וגם במים לא מזיעים.
אין דבר כזה. לכל ז'אנר יש את המקום ושלו. אף ספר לא מבזבז לי את הזמן.
הכי לא בעולםםםםםם.