יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: שאול גולן
אין לה בעיה להתחיל לכתוב ספרים שמי יודע אם ומתי תצליח לסיים. כשהיא תקועה בכתיבה היא קוראת ספר של מישהו אחר. היא בטוחה שספר צריך לעלות כמו כרטיס לקולנוע ופחית שתייה, ותשמח לתפוס דיבור צפוף עם עצמה בת ה-20. תמר מרין ("מה אתה מסתכל על") עונה לשאלון האישי
האחים קרמאזוב/ דוסטוייבסקי. בריחה/ אליס מונרו.
כשהתחלתי לכתוב פרוזה הייתי מאוד מכוונת מטרה וזה לא קרה לי. אבל דווקא בשנה החולפת, מאז שהשלמתי את ספרי השני, "מה אתה מסתכל על", זה קרה לי כמה וכמה פעמים, ונדמה לי שזה תהליך חיובי ומשחרר. בסופו של דבר אני אתמיד בספר שמוכרח להיכתב ואשעה את כל האחרים, שגם הם אולי ייכתבו יום אחד, כשתגיע שעתם.
כל ספר של אלנה פרנטה, לא בהכרח אחד מכרכי הסאגה של הרומנים הנפוליטניים.
מבחינתי לאי בודד יכול להיות גם חיבור יבשתי. יעד מועדף יהיה אחד מכפרי הדייגים באלגרבה, בדרום פורטוגל.
הלקאה עצמית - לא עובדת. לקרוא ספר של מישהו אחר ולהתפעל מכמה שהוא טוב או לחלופין להתעצבן מכמה שהוא גרוע – בהחלט כן.
50 שקל – כמו כרטיס קולנוע ופחית שתיה.
נאנחת קצת, בולעת את האכזבה ומציידת אותם בצרור עצות שאף אחד לא יעץ לי בזמן הנכון.
אני לא אכלנית גדולה במיוחד, אז נראה לי שאם מדובר ביום כתיבה מוצלח באמת, עדיף לנצל את המומנטום.
המממ... סקס.
רק בבוקר, בבית קפה השכונתי או לחלופין בפינה שקטה בספריית בית אריאלה.
לא.
בהחלט. מתה על מיוזקלס.
הייתי חוזרת לכל אחת מהשנים לאורך שנות העשרים של חיי ואומרת לעצמי: תפסיקי כבר להתייסר כל כך, תעשי מה שבא לך, לעזאזל. אין שום סיבה לסגור את הבאסטה כבר עכשיו.
באשה שכתבה את ספריה של אלנה פרנטה. בזמרת סיה. בסוזן סרנדון. בתסריטאי והיוצר דייויד צ'ייס. בשחקנית והבמאית שרה פולי.
אליס מונרו.
קשה לי לחשוב על נושא שלא נכתב עליו מעולם. אבל אני בכל זאת חושבת שהזרם המרכזי בספרות – בוודאי בספרות הישראלית – ממעט לכתוב על מצוקה כלכלית ועל קשיי פרנסה, וזה מוזר מאוד לאור העובדה שמדובר בחוויה מרכזית עבור ישראלים כה רבים.
אני באופוריה מלווה בחרדה. זה ייתכן ואפשרי.
הייתי הולכת ללמוד משפטים. חושבת שהייתי יכולה להיות לא רעה בזה.
עבורי זה אף פעם לא רצוף במובן של "לא לקום מהכסא", אני מוכרחה מדיי פעם לקום ולהתהלך קצת או לאכול ולהתרענן, שלא לדבר על זה שיש ילדים, טלפונים, מטלות ובאופן כללי חיים. אבל בקיץ הקודם, שבו השלמתי את ספרי האחרון, נסעתי ל-48 שעות למנזר האחיות רוזרי בעין כרם ואפשר לומר שמלבד הפסקות שינה, אוכל והתרעננות, רוב הזמן כתבתי. מכל מקום, המרתונים האלה אפשריים רק בזמנים של סיום ספר, לא כעניין שבשגרה.
בהחלט עושה. בעיקר הליכה מהירה שמאפשרת לי לארגן את המחשבות ולגבש רעיונות.
אף ספר הוא לא בזבוז זמן. פייסבוק לעומת זאת....
ברור!
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
