יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: תומר אפלבאום
חושבת שעל רוב הספרים בחנויות צריך לשלם דווקא לקוראים ושאף אחד לא באמת כותב על אהבה, מעדיפה שיחה על פני כתיבה או ארוחה טובה - ונראית לא רע בכלל במיני קורדרוי. נוית בראל ("מחדש") עונה לשאלון האישי
רק אחד? נאמר שיש אלף הכי טובים, ועוד "אריאל" אחד. מאת סילביה פלאת'.
אפס.
הנה תשובה צפויה: אקח את המקרא. הרבה יענו ככה, ויש לכך סיבה.
לחופי הים התיכון.
ומה רע לא לכתוב? עדיף לקרוא.
עבור רוב הספרים בחנויות יש לשלם לקורא.
לא אעלה לשאת דברים במסיבות ההשקה של ספריו.
שיחה.
האם מישהו באמת מתלבט בין שני אלה?
בבית, בשעת דחק, מתוך אימה. אלה הם גם התנאים שבהם אכתוב הכי פחות טוב.
אשרי האיש אשר בדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב.
יש סיכוי גדול יותר שיהפכו ספר שלי לשמיכת פליס.
ג'יי גטסבי.
מאי 1968, פריז. אני נראית לא רע בחצאית מיני מבד קורדרוי.
באבא ובאמא שלי. ובאחי. הם בדיוק במצב "חי בסוגריים".
מד הגובה אינו משנה לי. ומשורר מת עשוי להיות חי יותר מהאדם שעומד מולי.
על אהבה.
יש כמה תיאורטיקנים שאולי היו הופכים לסופרים או למשוררים גדולים לו הזמנים היו אחרים. גם כאן בארץ.
אני ארצה שייקרא.
קולנוע. מקרא. תקשורת חזותית.
שירה? לא הרבה. בדרך כלל כשאתיישב להקליד את השיר, הוא כבר כמעט מוכן.
רופא אמר לי שאני לא זזה מספיק. התחלתי לזוז.
ספרֵי סקרנוּת למיניהם. אלה שאקרא כדי לבחון הכצעקתה.
כן.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה