חולמת על קליפורניה החולמת, חושקת בגיבור "מרד הנפילים", שמחה שמכתיבה לא משמינים ומתכוננת לפחות שעה לפני סלפי. דורית קלנר ("עונות מעבר") עונה לשאלון האישי
הייתי רוצה לכתוב את 'אורלנדו', אבל זה יותר קשה בימינו – כשמתחשקת לי פסקה ארוכה של תיאור מתפתל, מיד יהיה מי שיתלונן.
כמה וכמה ספרים נכתבו בראשי במהלך נסיעות ארוכות, בשנים הרבות שחלפו לפני שהתחלתי לכתוב באופן ממשי. אבל אני מבטיחה לעצמי שאחזור אליהם.
לעולם לא אהיה בודדה עם קוטוזוב, הנסיכה מריה ואנדריי – שאגב, הם הרבה יותר מעניינים מנטשה ופייר.
בים האגאי – המקום המושלם לטבול בים הצונן הכחול, לפגוש אלים ואלות, אמזונות ונימפות.
אני מניחה לזה ויוצאת לעבוד בגינה, או מכינה מרק. זה חוזר תוך שעה-שעתיים.
השאלה היותר מענינת היא – כמה אחוזים מסכום זה צריך לקבל הסופר?
אעמוד מהצד ואשתאה ואעריך ואתגאה - כמו שאני עושה עם תום המוזיקאית וחוקרת הספרות, עם ינאי המורה והאמן ועם רחל-לי, המוכשרת בכל, שעוד לא בחרה את דרכה.
מכתיבה לא משמינים.
סקס טוב באמת זה דבר לא שכיח, ולכן אסור לפספס או לוותר על אף הזדמנות.
בכל בוקר, בחדר העבודה שלי, שקט סביב ובתוכי ואני מול המחשב.
כמו שבא בחשבון לשכב עם דונלד טרמפ תמורת אותו הסכום.
מה השאלה? גם סדרת טלוויזיה הולך – העיקר שלא יעלו אבק במחסנים.
האנק רירדן, מ'מרד הנפילים' - איש הפלדה הישר. דמות טרגית וגבר חלומותי.
לשנות השישים בסן-פרנסיסקו – הבגדים! המוסיקה! האהבה! התמימות!
אני אוהבת את רוח האדם ואת מה שיצר – שעה עם האיש עצמו, מי שלא יהיה, לא תתן לי דבר.
כולם כותבים על הכל. אבל חשוב האיך, לא המה.
היתה לי דודה שידעה לספר סיפורים ארוכים ונפתלים בעברית מצוחצחת ויפיפיה. לפעמים אני תוהה מה היה יוצא תחת ידה.
אני בהכחשה.
אצלי הכל הפוך – כבר למדתי (כימיה) ועבדתי (בתעשיה) וניהלתי (מפעלים) והובלתי (פרוייקטים). עכשיו אני כותבת, במשרה מלאה.
בדרך כלל שלוש-ארבע שעות ברציפות, אבל לפעמים אני גולשת לשש.
שעה של פילאטיס או אימון אירובי בכל יום מצילה אותי מהתאבנות על הכסא, וכן הליכות בין-ערביים בצוותא עם בעלי והכלבה.
בנערותי קראתי כל מה שנפל לידי, אבל כבר מזמן הפסקתי עם זה. אם זה לא זה – אני נוטשת, גם אחרי עמוד אחד.
לא, לא, לא! שעה של הכנות, לפחות.