יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: ראומה חיות
יש לה תיאוריה מבריקה ומורכבת על מחירי ספרים, מחסומי כתיבה מאוד נדירים אצלה, היא אוהבת ללכת ומרגישה מאוד ים תיכונית, ולפעמים היא מגדירה סקס כתחקיר. אביבית משמרי ("ימי מטילדה") עונה לשאלון האישי
"המשיח מסטוקהולם" של הסופרת האמריקנית המעולה סינתיה אוזיק, על מבקר צעיר שטוען שהוא בנו של ברונו שולץ. ספר מבריק ומלא השראה, חדות, הומור וחמלה במינונים מדויקים ומעוררי הערצה.
בינתיים, שני חצאים. אחד מהם יושלם בקרוב והשני, מי יודע.
מתלבטת בין אנתולוגיה עבת כרס, שאז אפשר להחליף סגנונות, סופרים ומצבי רוח כשמתחשק; לבין "כל כתבי" של יוצר מגוון מאוד, נניח ביאליק או גולדברג. האופציה השנייה היא כמו לקחת חבר לאי הזה, לפעמים נמאס ממנו אבל לפחות זוכרים למה נסענו אתו.
כל מקום שיש בו נוף ירוק, שמים כחולים בדרך כלל ואוכל טוב. נשמע ים תיכוני ולא במקרה.
אין לי מתכון אחד. לפעמים אפשר לנוח מעט ולצאת לסיבוב, לפעמים כדאי דווקא לשקוע במשימה טכנית כמו תחקיר או לנסוע למקום שבו מתרחש הסיפור. ולפעמים אני מספרת לחבר טוב רק פרט אחד מהעלילה ומנסה לעשות אתו סיעור מוחות על הדרך קדימה, דווקא מבלי שהוא יודע על מה בדיוק הסיפור. מצד שני, כתבתי שלושה וחצי רומנים ועשרות סיפורים קצרים ושירים בחמש השנים האחרונות, אז כנראה שאני לא תקועה בכתיבה באמת.
כאן נתקעתי. ספרי החדש מוצע לקריאה חופשית, חינם אין כסף, מבחירה. ספרים קודמים שלי יצאו בהוצאות מוכרות, עלו כמחיר הקטלוג אבל נכנסו למבצעים. אז כמה צריך לגבות על ספר חדש? אולי צריך להכפיל את משקל הנייר במספר העמודים ולהוסיף פקטור שנקרא "כמה אני מאמינ/ה שהספר הזה ילווה אותי באופן חיוני ואישי, יחשוב יחד אתי באופן שמרתק או מלמד או מרגש אותי כרגע". לפקטור הזה יש רק שני מצבים –1 (כמעט כל מחיר) או 0 (לא קונה בכלל). אם הוא באמצע, זה כמו 0.
אומר לו שאתמוך בו בכל מצב, אשאף שיהיה מאושר ואנסה לא לשלוח אותו לטיפולי המרה.
אין סתירה, משלבת.
כאן באמת קצת קשה לשלב. אם כך אגדיר את הסקס כתחקיר.
בערבים, כשהבית שקט ומטלות היום נעשו כבר.
לא שווה את הכסף.
בטח.
עם גבריאל אוק, מ"הרחק מהמון מתהולל" של תומאס הארדי.
אולי לעידן הג'אז, בארה"ב של שנות העשרים.
לואי סי.קיי.
על התרחשויות מיקרוסקופיות.
התלבטות קשה. אולי מנחם בגין.
אין לי זמן לאף אחד מאלה – נשאבת לחיים, משתדלת לראות הרבה חברים ולהיצמד ליומיום.
מקצוע פיזי כמו קדרות למשל, שמצד אחד מאפשר לעבוד בחלל סגור ונוח, ומצד שני משחרר מהצורך בחיבור תמידי לאינטרנט.
מעדיפה לא למדוד בשעות אלא בתפוקה. לפעמים יורקים דם במשך שעות על שתי פסקאות, ולפעמים אני ניגשת לשולחן, כותבת סיפור קצר או פרק שלם מן המוכן בשעה אחת, וזהו.
הולכת ברחובות עירי כמה שרק אפשר, לפחות חצי שעה כל יום.
ספרי בישול ללא צילומים – זו מיומנות לא מבוטלת לקרוא מתכון ולהבין מה המראה והמרקם שמתוכננים לאותו מאכל.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
