יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: טלי נחשון
בגלגול הבא היא רוצה להיות ג'ניפר איגן; היא כותבת בספירלה אינסופית; ולא אכפת לה לחזור לאינקובטור. מירי רוזובסקי ("כמו משאלה של אף אחד") עונה לשאלון האישי
מפגש עם חולית הבריונים וגם בית הממתקים שהוא מעין המשך שלו של ג'ניפר איגן. בכלל, אני רוצה להיות ג'ניפר איגן בגלגול הבא.
המחשב שלי והראש שלי והלב שלי מלאים וזרועים בהתחלות. אני לא יודעת אם אפשר לקרא להן "ספר" ואני לא יודעת אם אפשר להגיד שזה "באמצע" ואני לא יודעת אם הפסקתי גם. אני כותבת בסוג של ספירלה אינסופית. דברים שעזבתי פתאום חוזרים. פתאום חוזרים אחרת. פתאום אומרים לי משהו שאני מבינה באופן כל כך שונה ומפתיע שאיזה מזל שהפסקתי אז, ואיזה מזל שאפשר להמשיך עכשיו.
אקח את כל העשרה (לפחות) שליד המיטה. אגב, אפשר לא אי בודד אלא סתם יומיים של חופשה.
כל מקום שמאפשר התרחקות מהכאן ומהעכשיו. מהפרקטיקה של היומיום. מכל מה שהוא מציאות.
להתרחק. להרפות. לעזוב. להבין שככה זה עכשיו. להבין שמשהו בכתיבה הספציפית הזאת מפחיד נורא או מאיים נורא. לתת לעצמי להיות שם בפחד הזה. לא לפחד ממנו. לזכור שבסוף באה בהירות. שאי אפשר לדעת מתי זה יקרה - אבל זה יקרה.
זו שאלה שאין לי דרך לענות עליה בלי לצאת מהדעת ממה שנקרא "המצב" של מה שנקרא "שוק הספרים".
כתיבה.
כתיבה. אמאל'ה, מה זה אומר עלי.
בבית. בשעות המוקדמות והשקטות של הבוקר. לפני שהטלפון והמיילים מתחילים.
מצחיק.
ברור. זה חלום.
זו למשל שאלה יפה! עם נץ, הקוסם מארץ ים. זו לא התחמקות - הוא באמת מזכיר לי איש שאני מכירה מהחיים האמיתיים, קוסם בתחומו.
מרץ 1967, האינקובטור שהייתי בו אחרי 7 חודשים ברחם.
הילרי קלינטון. דמות טראגית בעיני. הלוואי ונוכל לדבר אמת.
אני נחשפת פה בגרופיות שלי אבל כן, נראה לי שאולי ג'ניפר איגן.
על ציפורנים בכלל ויחסי ההתמכרות והאהבה-שנאה עם לק-ג'ל בפרט.
אי אפשר לתאר את עוצמות החרדה.
מתבקש להגיד שפסיכולוגיה אבל נראה לי שאולי דווקא משפטים.
יוגה. ריצה בים. הלוואי ויכולתי יותר.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
.jpg)
