יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: צילום עצמי
מסוגלת לכתוב שמונה שעות ברציפות, לוגמת גלידה במקום ללקק, לומדת עם השנים לשחרר וחושבת שסקס טוב זה כמו חמצן. איריס אליה כהן ("גבר אישה ציפור") עונה לשאלון האישי
יש המונים, כמובן, אבל אם לבחור אחד: חמדת לטוני מוריסון.
ספרי שירה אני כל הזמן כותבת לסירוגין. אבל רק לאחרונה עזבתי באמצע רומן שקראתי לו 'סיפור על אהבה והודו' וכתבתי את 'גבר אישה ציפור', שממש התפרץ אל שולחן הכתיבה שלי.
אם תסדר לי אי בודד, אקח איזה ספר שאתה תבחר.
בערך בדיוק בדרום מזרח אסיה.
שינה. אני בדרך כלל תקועה בכתיבה כשאני עייפה. אז הכי עובדת בשבילי שעת שינה. לא עובד בשבילי בשום אופן מוזיקה ברקע. שום מוזיקה. היא מסיחה את דעתי ואני יכולה למצוא את עצמי מאזינה לעשרות שירים בלופ ולא כותבת מילה.
50 שקל גג. זו הייתה הסיבה שבגללה התנגדתי לחוק הספרים במתכונתו הראשונית.
אהיה מאושרת.
כתיבה, ברור! אבל אם כתיבה או גלידה, אז יש מצב שאבחר בגלידה. מה גם שאני לוגמת גלידה. לא מלקקת.
טוב, השאלון הזה הולך ונעשה פרוורטי, אבל סקס טוב זה חמצן. גם כתיבה. ובגלל שברגעים אלה אני עדיין נושמת, אתה יכול להבין שגם וגם.
אני צריכה שקט. לא פנאטי. אבל שקט. ומפזר חום על כפות הרגליים. וקפה ומקרר בהישג יד. אז אתה כבר יכול להבין שכנראה הבית הוא המקום האופטימאלי לי. בשעות שבהן אני לא מטפלת בילדיי. כי ילדים ושקט זה אוקסימורון, כידוע.
ברור. זה החלום שלי, שיהיה לי מספיק כסף על מנת שאוכל להרשות לעצמי רק לכתוב.
ברור. מחזמר (עברי דבר עברית!) זו סוגה תיאטרלית נפלאה. בילדותי חלמתי להיות שחקנית-זמרת ואני מלאת הערצה והתפעלות מכוכבים עתירי כישרונות כאלה.
סטונר מ"סטונר" של ג'ון וויליאמס. יאני מ"רץ" של דויד גרוסמן. אבל האחרון הוא נובלה.
ל-67. כדי לצעוק "לא לכיבוש" בזמן.
טוני מוריסון.
כנראה אלנה פרנטה, אף שלא אהבתי בכלל את הסדרה שהביאה לה תהילת עולם. אבל היכולת לברוא עולם שמיליונים מאמינים לו וקוראים בשקיקה כזאת היא לחלוטין פנומנאלית.
פרשת חטיפות ילדי תימן. אני לא מצליחה להבין איך עוול בסדר גודל אסוני כזה לא הניע כתיבה אצל מאות כותבים ישראלים.
חנוך לוין. לדעתי הוא יכול היה להיות סופר בסדר הגודל של צ'כוב.
בהתרגשות גדולה. אני לא טיפוס חרדתי ולא דיכאוני, אבל גם לא משחרר בקלות. עם השנים למדתי להרפות, לשחרר. לא לדאוג יותר מידי. לכל ספר הקארמה שלו.
ביבליותרפיה.
לא מזמן, כשכתבתי את "גבר אישה ציפור", 8 שעות ברציפות כמעט בלי לקום מהכיסא.
מאוד מאמינה בכושר גופני ובתנועה בכלל. רצה, הולכת, שוחה. מאוד אוהבת. אבל לא תמיד מצליחה להתמיד. בתקופות כתיבה אינטנסיביות אני מתקשה להיפרד מהקובץ.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה .jpg)
