יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: טלה מן
אוהבת ספרים על יתומות עם סוף טוב, מאמינה בכוחה האינסופי של הסבלנות, מעדיפה אפילו ספונג'ה על כתיבה ומתעבת את כל המצלמות באשר הן. יעל שחם ("העורכת") עונה לשאלון האישי
יש המונים כאלה. אבחר ביניהם את 'חצי הגבר הוא אישה' של הסופר הסיני ג'אנג שיאליאנג ואת 'פעמון הזכוכית' מאת סילביה פלאת', ספרים שקראתי שוב ושוב.
עדיין לא קרה, אבל בטח עוד יקרה.
'אסופית', 'אן שרלי', 'ג'יין אייר', אני אוהבת ספרים על יתומות עם סוף טוב.
גורד שחקים במנהטן.
סבלנות. החיים ארוכים, אז אני מחכה שיהיה לי מה לכתוב עליהם.
כמו חמש חסות אורגניות.
אהיה אימא של סופר.
הכול לפני כתיבה, כולל ספונג'ה.
סקס. אפילו לא צריך להיות טוב.
במיטה עם הלפטופ, לא על הבוקר, כי זו עבודה ואני לא אוהבת להתחיל את היום עם עבודה.
לא. אני סובלת מרעלת מצלמות.
בטח. כל דבר. מיוזיקל, ליין נעליים, הכול.
המאה ה 15, צפון אמריקה, שבט אינדיאנים לפני הקטסטרופה הגדולה (פלישת הספרדים).
מרינה אברמוביץ'.
לא קראתי את כולם (לצערי) כך שאני לא יכולה לדעת. אני אוהבת המון (אורהן פאמוק, אליס מונרו, מישל וולבק, מרגרט אטווד, ג'ף דאייר).
כל התשובות נכונות.
מוזיקה, ואם להיות ספציפית, פסנתרנית ג'אז שחור.
יכול להיות שכתבתי פעם שמונה שעות, כלומר נכנסתי לטראנס, אבל זה היה חד פעמי. הריכוז שלי עומד על שעתיים, והוא לא מגיע בכל יום.
כל מיני סוגי קיאקים, אבל אני מסרבת לקרוא לזה כושר, אני קוראת לזה ביקור בים.
אף לא אחד, אני עוברת הלאה.
לא!!!!
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה