יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: פיני חמו
מתאמנת מידי יום מול סרטונים מיוטיוב, מסוגלת לכתוב ברצף מקסימום שלוש שעות, הייתה חוזרת בזמן לאנגליה של ימי הביניים ואם היה מתאפשר לה, הייתה נפגשת עם סטיבן קינג. שירז אפיק עונה לשאלון האישי
ברשותכם, ממואר דווקא - אנרי שרייר מ'פרפר'. אין רגע משעמם עם האיש הזה.
זורמת ומשועשעת. בהצלחה עם זה.
אין סיכוי.
שעות הבוקר, על הלפטופ, במטבח
שאלה נבזית
לא לגמרי אופתע. הבן הגדול שלי כבר מראה ניצני כשרון מרשימים. ברגע שהוא יצליח לשלב אותם עם אהבתו הנצחית ללגו, נראה לי שיהיה לנו רב מכר בהתהוות.
טווח מחירים שבין 60 ל-75 ₪ - גם מכבד את הסופר וגם לא מכביד מדי על הקורא.
אני שומרת רשימה של רעיונות לרגעים כאלה, ובימים חלשים שולפת אחד מהם, או שאני יוצאת להסתובב במקומות שעליהם אני כותבת כדי לקבל השראה. הספר הראשון שלי היה על יפו והשני היה ממוקם בשדרות רוטשילד, כך שלא היה מדובר בסבל קשה מנשוא. גם כתיבה ביד במקום הקלדה משחררת אצלי מחסומי כתיבה. לא עובד בשבילי – לשבת מול המסך הריק ולא לקום עד שכתבתי משהו. סתם מייצר אצלי לחץ מיותר ולא פרודוקטיבי.
שנסגור על אזור הוואי?
הנסיכה הקסומה של ויליאם גולדמן. אכן קסום.
בינתיים אין כאלה. סיימתי את אלה שהתחלתי. לעומת זאת, אפשר למלא מחסנים בספרים שהתחלתי לקרוא ונטשתי באמצע.
מתאמנת מדי יום מול סרטונים מיוטיוב.
ספרי מתח חסרי ערך מוסף, סיפורי פשע אמיתי.
חייבים לדבר על קווין של ליונל שריבר. רוע אנושי במיטבו.
לא הרבה, שלוש לכל היותר. אני יותר בקטע של מהיר ועצבני.
תודה, כבר יש לי מקצוע. אם מדובר בלימודים לצורך הרחבת אופקים, הייתי הולכת על תואר בקולנוע או על קורסים נבחרים באמנות.
קוקטייל חינני של התרוממות רוח עם חרדות מטורפות ותסמינים סומטיים מגוונים
– ג'ון קנדי טול, מחבר 'ברית של כסילים' הנהדר, שהתאבד אחרי שכתב היד שלו נדחה על ידי הוצאות הספרים. מי יודע מה עוד הוא יכול היה לכתוב.
אם היו שואלים אותי לפני כמה שנים, הייתי עונה שחבל שיש היבטים מסויימים של השואה שלא נוגעים בהם - התנהגויות קיצוניות שהיו תולדה של הנסיבות הקיצוניות - מתוך ניסיון לשמר את אתוס השואה והגבורה. אבל לאחרונה נראה שהטאבו הזה נפרץ וכן כותבים גם על הנושאים האלה, שממשיכים להשפיע גם על הדורות שאחריהם. לשמחתי, ברוב המקרים גם עושים את זה בצורה אמפתית ומכבדת.
וואו, קטונתי. אולי מרגרט אטווד, כי היא דעתנית ונהדרת, וכי היא עוררה באזז מטורף וחשוב עם 'סיפורה של שפחה' במקביל להתרחשויות בעולם האמיתי.
סטיבן קינג. הוא גם אפל וגם משעשע, והוא כל כך פורה שלדבריו סבל בשלב מסויים ממיגרנות מרוב רעיונות לסיפורים שהתרוצצו לו בראש. נראה לי שאחרי שעה בחברתו תהיה לי צידה לכמה וכמה ספרים נוספים.
אנגליה של ימי הביניים נראית לי מרתקת, כל עוד יש אופציה לפניית פרסה מהירה למאה העשרים ואחת.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
