מתחבא מתחת למיטה כשיוצא לו ספר חדש, מתגעגע לימי החופש שאחרי הצבא, כותב דווקא בשעות הכי עמוסות במשרד, מת לפגוש את מיק ג'אגר ולעולם לא מסרב למשחק פינג-פונג. ארד שרון ("להציל את החולדה" בהוצאת "כתב") עונה לשאלון האישי
זה ללא ספק "יוליסס" של ג'ימס ג'ויס
אף לא אחד. כל מה שאני מתחיל אני מסיים.
רק "יוליסס" של ג'ימס ג'ויס.
בבריטניה, לונדון, בבלסייז פארק, בדירת שני חדרים עם בוידעם.
רק סקס טוב. זה תמיד עובד טוב.
אחרי שקניתי את שני הכרכים של "מלחמה ושלום" ב-20 שקל בשוק ספרים - ממש אין לי צל של מושג.
אהיה ממש קורן מאושר ואפילו קופץ בעירום לגובה.
כמובן שארוחה טובה.
בהחלט סקס טוב, תמיד.
בשעות העבודה העמוסות ביותר. במשרד האדריכלים שלי.
לא בא בחשבון!
קולח לחלוטין עם זה.
הישר ל-1979, שנת סיום השירות הצבאי הארור. כי אז פרקתי לחלוטין כל עול.
במיק ג'אגר.
כולם מתו.
כותבים כל הזמן. על הכול. אין שדה שלא נחרש.
חרדה אקוטית, פאניקה וחשק עז למצוא מסתור מתחת למיטה.
רק לא לימודים! הספיקו לי עשר שנות לימודי אדריכלות.
שמונה ברצף.
פינג פונג שולחן.
ספרים של בלדאצ'י ותוכידס.
בטח, למה לא?