לא כותב יותר משעתיים ברציפות, האי הבודד שלו הוא מיטתו, מעריץ את מורקמי ואוהב לכתוב בעמידה כשהלפטופ מונח על הטוסטר. ישי (אישי) רון ("אפוקליפסה של חג" בהוצאת "גרף" וספרי הילדים, "האף של וינסנט", ו"תעלומה במגדל השעון", בהוצאת "רימונים") עונה לשאלון האישי
מכון כושר 3-4 פעמים בשבוע.
לא מבזבז זמן, ספר לא טוב עובר הלאה.
בטח, תמיד.
"האמן ומרגריטה" של בולגקוב.
המון, אבל אני אף פעם לא מפסיק, רק לוקח הפסקה.
"קורות הציפור המכנית" של הרוקי מורקמי .
בקומה השנייה בביתי בכפר סבא, במים הטריטוריאלים של חדר השינה, ובמדויק - הוא המיטה שלי.
קריאה, ככול שאני קורא יותר כך אני מקבל חדוות כתיבה.
50 שקלים.
אשמח בשבילו, אין כמו עולמו הפנימי של אמן ואין כמו יצירת עולמות חדשים בכוח המחשבה בלבד.
כתיבה טובה.
זו צריכה להיות הכתיבה הכי הכי הכי טובה כדי להתגבר על סקס טוב.
בכל השעות הלא נכונות, בעמידה כאשר המחשב מונח על הטוסטר-אובן.
קמפיין לפוקס בכיף, אני יותר מדי מפונק בשביל הישרדות.
זורם בכיף.
לגרמניה 1938, עד שלא אראה בעיניים שלי לעולם לא אצליח להבין מה היה שם.
הרוקי מורקמי.
הרוקי מורקמי.
כותבים על הכול.
באופוריה.
רפואה.
שעתיים.