יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: ליאור מזל
מעדיף אפילו ארוחה גרועה על פני כתיבה, תומך נלהב באחרים המבצעים פעילות גופנית, מחזיק במגירה שלושה ספרים שזנח באמצע ושואף להוציא בכל עשור ספר על טראומת הכתיבה. אריק גלסנר ("מדוע איני כותב") עונה לשאלון האישי
"סוף דבר" של יעקב שבתאי, שאני אוהב, אני חושב, יותר מאשר "זכרון דברים". הרבה גילאים בחיי קיבלו משמעות עודפת בגלל חיי אבי. כך היה בגיל 24 כשהגעתי למחצית חייו. כך היה בגיל 33 כשהגעתי לגיל בו התחתן. וכך יהיה, אני מניח, בגיל 48, כשאגיע לגיל בו הוא התאבד. אבל הרבה תאריכים בחיי גם נקשרו ביעקב שבתאי, שאיוויתי לי לאב ספרותי. כך היה זה לא כבר בגיל 43, אז פרסם שבתאי את "זכרון דברים". וכך, וביתר שאת, היה – גם כן לאחרונה - בגיל 42, שהוא הגיל בו נפתח "סוף דבר" באופן מצמרר כל כך ("בגיל 42, קצת אחרי סוכות, נפל על מאיר פחד המוות").
לפחות שלושה.
"בעל זבוב"? כך תהיה לי לפחות הנחמה שלא באתי עם חבורת נערים לאי.
בלב לונדון, או אפילו בלב תל אביב, עם תקציב בלתי מוגבל, וכשהילדים כבר מסודרים ומביאים לי נכדים בקצב.
שום דבר לא עובד. אתה נידון לעבור את המטבוליזם הנפשי הזה בקצב שלו. ולפעמים הקצב נמשך שנים. ואני לא רוצה להמשיך את המטפורה ולהסביר למה זה דומה
כמו קופסת סיגריות. אין כאן מחשבה עמוקה: פשוט הפסקתי לעשן לפני חודש וחצי ואני מנצל את ההזדמנות ליהנות לפחות מגלגול המילים "קופסת סיגריות" על לשוני.
וואלה? דווקא לא תולש את שערותיי. יש קטע מצחיק מאד ב"Money" של מרטין איימיס – ספר גברי מאד ומצחיק מאד שאולי לכן, בגלל גבריותו, לא תורגם לעברית – שבו הגיבור פוגש את מרטין איימיס הסופר (כדמות בספר) ושומע שגם אביו היה סופר, הלא הוא קינגסלי איימיס. והגיבור רודף הבצע (כותרת הספר רומזת במעודן לשאיפותיו בחייו) מהרהר בקול: "אז הוא הכניס אותך לביזנס, הבנתי".
הכל יותר טוב מכתיבה. גם ארוחה רעה.
למה החשיבה הדיכוטומית? אפשר לשלב. כמו בסרט "כתוב בעור".
בחמש הדקות הראשונות של הבוקר בצימר מפנק בצפון. מחכה בקוצר רוח לחזור סוף סוף אל שולחן הכתיבה!
האמת – לא, תודה.
כל עוד אני לא צריך לעבוד ולו דקה ורק מקבל תמלוגים? שיעשו מה שהם רוצים. ממילא המתנשאים – כמוני – יגידו שהספר היה הרבה יותר טוב.
אני מניח שלכל מסיבה אורגיאסטית מוצלחת ביוון הקדומה או לבכחנליה רומאית בינונית ומעלה. ובגלל המאמרים.
האמת? לא לחוץ על אף אחד.
מותר שניים? יהושע קנז ומישל וולבק.
על חיים של טייקונים כפי שהם באמת. כלומר, כותבים על זה, אבל בדרך כלל זה לא משרה אמינות.
חרדה. כתבתי על זה, בין היתר, את ספרי האחרון שלשמו התכנסתי כאן. וכך אוכל כל עשר שנים להוציא לאור ספר שיעסוק בכמה היה טראומתי להוציא את הספר הקודם.
אני רוצה להבין יותר במדעי המחשב לא על מנת לעבוד בזה (חלילה) אלא על מנת להבין את תקופתנו – שהמחשבים ממלאים בה תפקיד מרכזי - טוב יותר.
השעות שביליתי בכתיבת התשובות לשאלון המשעשע והשנון אך הארוך הזה.
כמו כולם – אני מאוד בעד ותומך בכל הכוח בעוסקים במלאכת הקודש.
האמת שאין. כמו שהמליצה פעם דוריס לסינג: מה שלא מושך אותי להמשיך לקרוא בו – אני מפסיק מיד ועובר לספר הבא.
בטח. מהחזה ומעלה או שתרטש את הכרס.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
