יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: טל סלע
היא לא מפסיקה לכתוב ספר באמצע, אלא נמצאת "בתהליך"; היא חושבת שלא כותבים מספיק על החוויה הביסקסואלית; וכשהיא תקועה בכתיבה היא קוראת משירי דליה רביקוביץ'. תמרה חלוצי (שמיים חסרים) עונה לשאלון האישי
יש לא מעט מועמדים יפים, כרגע מה שעולה מיד לראש הוא ספריו של אושן וונג, גם בפרוזה "לזמן קצר יש בנו קסם" ובשירה "מלכת הנשף האחרונה באנטארקטיקה". בכל פעם שאני קוראת בכתביו יש תחושה שהטקסט נצרב עמוק בתוכי והוא לחלוטין מסוג היוצרים שמיד מזהים את טביעת ידם.
אני לא קוראת לזה "הפסקתי באמצע" כי אם "עבודה בתהליך". מאז ספרי הראשון אני כותבת בעיקר נובלות, וכבר קרה שנובלה אחת נזנחה במגירה במשך כמה שנים טובות ואז העליתי אותה באוב וסיימתי אותה – בספר הבא שיהיה כפי הנראה ספר שכולו נובלות אני מקווה שהיא תמצא את מקומה. משם למדתי שאין לדעת מה יעלה בגורלו של מה שבינתיים מלבין במגירה.
אני מהזן שלא נוטה לקרוא ספרים מספר פעמים כמעט אף פעם ולכן מתבקש שאכתוב כאן ספר שטרם קראתי ויש לי עניין רב בו – הספר "עזרה עצמית" של לורי מור הוא ספר שמסקרן אותי מאוד וטרם הגעתי אליו. יש משהו כיפי במיוחד בקריאת סיפורים קצרים בחופשה (באי בודד או בכל מקום בעצם) משום שהם מאפשרים קצב מסוים שנותן גם הנאה מהכאן ועכשיו וגם הנאה מסוגים מתחלפים בהתאם לסיפור הנקרא.
האמת שכפי הנראה ביוון. עד כה הייתי שלוש פעמים ביוון ופעמיים מתוכן היו באיים שונים, אז כנראה אני אוהבת את האיים שלי עם קשרים גיאוגרפיים-תרבותיים למזרח התיכון, איכשהו.
לעולם לא יעבוד בשבילי לחכות למוזה. אני לא מאמינה בזה. בדיוק כפי שאני לא מאמינה ש"מתישהו כשיהיה זמן אני אכתוב" מהסיבה הפשוטה שאף פעם אין זמן. מה שכן עובד בשבילי הרבה פעמים זה לקרוא. אינספור פעמים בעקבות קריאה ביצירות של אחרים – או התבוננות באם מדובר ביצירה חזותית – קיבלתי במתנה מהיצירה האחרת את הדרייב ליצור בעצמי. זה יכול להיות שיר של דליה רביקוביץ' האהובה שבמשוררות בעיניי, או אפילו ציור או צילום שמעוררים את זה בי. מציינת כאן לטובה את צילומים של מיכאל ליאני המרהיבים בפשטותם.
שאלה טובה. אני מניחה שבין 70-80 אבל אם אפשרי לקבל המלצה על הדרך לספר נוסף זה הרבה פעמים שווה לא פחות.
כנראה לא אאמין משום שאיני רוצה להביא ילדים. אבל בתיאוריה ביקום חלופי? אני אזכיר לו שמעל לכל ולפני הכל חשוב שהוא יהיה שלם ככל הניתן עם מה שכתב, ואת כל יתר הנבירות נוסח 'מה יגידו' לנסות להשאיר מחוץ לעניין.
כתיבה. אוכלים כדי להתקיים במובננו הפיזי אבל הרוח חשובה לא פחות.
כתיבה, אם כי זו אכן בחירה קשה. אני מניחה שהסקס צריך להיות מיוחד כדי שיתעלה על כתיבה.
זה לא המיקום או השעות כמו שזה הstate of mind- שכן אני מאמינה שאפשר לכתוב בכל מקום וזמן עקרונית. אני חושבת שהמצב הכי אידיאלי מבחינתי לכתיבה זה מצד אחד כשיש לי דדליין ו/או ידיעה שמישהו אחר כך בטוח יקרא את זה, ומצד שני כשאני רגועה מספיק. אידיאלית אני בעד לכתוב כשאני מצליחה לפנות לזה מראש כמה שעות למקרה שההתנעה של העניין לא תהיה קלה (מה שקורה לא פעם).
אין סיכוי. החיים כפי שהם הם די והותר הישרדות, לא חייבים לדחוף לשם מצלמות.
בוודאי. כל יצירה-בעקבות-יצירה שלי – ארגיש מוחמאת ואאמץ בברכה.
מסקרן אותי להיות בחיים בתקופת שנות ה-50 של המאה ה-20, בפריצה של משוררות נשים לקאנון העברי. בעיניי זה מרתק להיות חיה בתקופה שבה השינוי הזה התרחש ולראות אותו לנגד עיניי.
הייתי שמחה לפגוש את אסתר פלד, היא מבריקה. ונעה בטבעיות וללא מאמץ בין ז'אנרים שונים ותמיד מרתקת.
אני מלאת הערכה לדלפין דה ויגאן. כל מה שקראתי שלה היה נפלא, חד פעמי ומלא חמלה לחלקים הפחות פשוטים בנפש.
לא לגמרי אף אחד, ובכל זאת לתחושתי לא נכתב על זה מספיק – על החוויה הביסקסואלית. אני חושבת שזה אתגר לכתוב על זה משום שהרבה פעמים יש איזו תחושה שלבחירה הרגשית הזו יש 'אפקט מצטבר' – את צריכה להיות עם שני המינים בשלב כזה או אחר כדי לקבל את החותמת הזו, לפחות בהיבט הספרותי, וגם לא כל כך קל לכתוב על זה בלי שזה יצא סליזי, צהוב או רדוד.
חרדה כמובן. לוקח זמן לחזור לקרקע ולהזכיר לעצמי שהשמיים לא נופלים עכשיו כשהספר בחוץ, רגיש לדעותיהם ותחושותיהם של אחרים, ושבסך הכל זו מתנה לתת לעולם ולקוות שהוא יקבל אותה בידיים פתוחות.
אני שולחת את עצמי ללימודים לא פעם, ולמעשה לאחרונה ממש התחלתי לימודי ביבליותרפיה. את ההבנה הזו בכוחם המרפא של טקסטים רכשתי מזמן, ואני חושבת שזה סוג של קסם לגרום לאדם אחר להבין ולחוש בזה ואף לעזור לו להרגיש טוב יותר בעזרת מילים.
לא מזמן הייתי בחופשה קצרה (ביוון כמובן) ובלי כוונה הגעתי בלתי מותאמת למזג האוויר שם, בדקתי את מזג האוויר כשארזתי בארץ את הטרולי לשם ובמחשבה שיהיה בעיקר שמשי ארזתי בהתאם לקיץ. בפועל כשהגעתי זמן בלתי מבוטל היה מזג אוויר של חורף, במפתיע גם למקומיים. כיוון שהיה קר מדי להסתובב בחוץ כהרגלי במקום זר, זה גרם לי לשהות זמן רב במלון ולכתוב שעות על שעות, ברמה של כמעט ימים שלמים. זה היה משחרר וקתרטי וכיף בל יתואר. ועוד במפתיע, כאמור, כי באמת לא תכננתי לצאת ל'חופשת כתיבה' כמו שאני שומעת שסובביי לעיתים עושים; ראו מעלה – אני מאמינה שאפשר לכתוב בכל מקום, לא חייבים להרחיק על הכדור לטובת העניין (אבל מסתבר שזה כיף אם כן).
יוגה ופילאטיס, כבר מספר נכבד של שנים. אני מאוד אוהבת את זה.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
