יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: מולי להד
כשהיא תקועה בכתיבה היא פשוט שוהה בתקיעות; יש לה בת רופאה ובן מעצב תעשייתי; והיא כותבת בבית קפה קבוע, סמוך לביתה. נגה גולדרינג (לגעת במה שנמס) עונה לשאלון האישי
נו, ברור שקשה לבחור את הספר האחד שהוא הכי, אז מה שכעת עולה במוחי זה הרומן תרה של צרויה שלו, שיצא לאור לפני 21 שנים. קראתי אותו אחרי גירושיי (בהם הייתי בגיל דומה לגיל הגיבורה) והסיפור העמוק הזה עזר לי להבין את מה שקורה לי במעמקי נפשי. בזמנו הפצרתי באימי ז"ל לקרוא אותו כדי שתבין אותי ואת מה שעברתי. היא לא קראה. לשמחתי עשיתי תיקון בזוגיות הנוכחית שלי.
שניים בדיוק. בתקופת הקורונה חוויתי מה שנקרא 'משבר כתיבה'. למרות הזמן הרב שהתפנה והשקט ששרר, לא הצלחתי לחצוב בדפים, ולא מצאתי את הפניות בתוכי.
רק שוהה בתקיעות, לדאבוני עוד לא מצאתי את "משחרר החסימות" עבורי.
אני לא טובה בכלכלה, ורק יודעת לומר שאם זה ספר שאני ממש רוצה, אז אשלם עבורו מה שיידרש. לאחרונה רכשתי ספר פרוזה מקור שיצא ב-2010 ושילמתי את מלוא המחיר, 98 ש"ח. נכון שזה יקר, אולם מאוד רציתי אותו מסיבות אישיות ומקצועיות, לכן לערך שלו עבורי אין מחיר. מעבר לזאת כל הספרים הדיגיטליים וספרי השמע הם במחירים סופר הוגנים ואני רוכשת המון מהם.
מאושרת. העיסוק באומנות, מכל סוג או ז'אנר זו הבריאות הנפשית לטעמי. בסוף יצא שהבת שלי רופאה והבן שלי מעצב תעשייתי. שניהם מוכשרים, יצירתיים ובריאים נפשית.
כתיבה. מה גם שכשאני כותבת, אני לא מסוגלת לאכול, רק קפה, מים וסיגריות.
אצלי זה לא קורה באותן השעות, אז לא באמת צריכה לבחור.
רק בשעות הבוקר, לרוב בין 8:00-16:00 ורק בבית קפה קבוע, לא רחוק מביתי, ובפינה קבועה בו. הקביעות יחד עם ההמולה, מאפשרים לי להיכנס לבועת הכתיבה שלי.
לא מספיק ההישרדות שהחיים עצמם דורשים מאיתנו? חוץ מזה שלא רואה טלוויזיה אז פעמיים מיותר עבורי.
בטח בטח. ובתנאי שלא אני זו שצריכה לשיר, הספיק לי האתגר של לקריין את כל הספר שלי בעצמי.
הייתי שמחה לחזור לימי הנח"ל העליזים, אי שם בקיבוץ אילות, עם טיולים כל סופ"ש לסיני – כן, אז סיני הייתה חלק מישראל, עם החופים והתלתלים, הבירות והגיטרה על החוף. שזופים, צעירים ומלאי חיים. עד היום אנחנו בקשר חברי וטוב, כל חברי הגרעין שלי.
ריצרד גיר, ולא בגלל שהוא חתיך אש (כן גם בגילו) ולא בגלל שאני איזו בת טיפש-עשרה גרופית (אולי נשאר בי קצת מזה), אלא בשל העובדה שהוא מחובר, מוקיר ותומך שנים רבות בדלאי לאמה. אני חושבת שיש לנו הרבה על מה לדבר.
עבורי זהו דויד גרוסמן.
בימים אלו יצא ספרי החדש לאור ומה אומר? אני נמסה מהתרגשות וחוסר שינה.
יוגה. גיליתי אותה בגיל עשרים. בגיל ארבעים, אחרי הנסיעה הראשונה שלי להודו,(מאז לא הפסקתי לנסוע לשם) החלטתי גם להפוך למורה ליוגה, למדתי רבות, ואכן הייתי מורה ליוגה 16 שנה. שחייה. אני מרגישה שאני מתקופת אטלנטיס (כן היה או לא היה? העובדות לא חשובות). עצם השהייה במים, היא כמו זיכרון תאי מימי הרחם עבורי.
לפעמים נהנית לצלול לרומנים ארוכים, ספרות מתורגמת, גם אם הם צפויים מראש, ולו כדי להתנתק לעולם אחר שבו הדברים מסתדרים בסוף והאהבה תמיד מנצחת. שלא כמו בחיים האמיתיים.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
