יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: שני קיטלרו
ערים גדולות ורועשות מרגיעות אותה; כשהיא תקועה בכתיבה היא יוצאת לריצה; וחוץ מזה היא אוהבת לבהות בשמים ומחליקה על גלגיליות. נוני קופמן (שקופיות) עונה לשאלון האישי
עד שהגעתי לכתיבה, לזוז עכשיו? אבל ברצינות, יש לי ארבעה תארים ודוקטורט שהתחמקתי מלסיים לכתוב ולהגיש. אני חננה, החיים קצרים לכל התארים שהייתי לומדת בשמחה. הייתי מתחילה באימוני כושר לגיל השלישי במקביל לאסטרונומיה כי אם יש משהו שאני יכולה לעשות בלי הפסקה זה להביט על השמיים.
אופוריה שהסיפור כבר בחוץ והוא כבר לא רק שלי וחרדה כשאני מתחילה לחשוב על כל הדברים שיכלתי לכתוב אחרת.
אני לא חושבת שחסרים נושאים אולי חסרות זוויות. הייתי רוצה לראות יותר ספרות שמרשה לעצמה להיות ניסיונית גם בתוך המיינסטרים, ספרות שמרשה לעצמה לשחק עם הקורא בלי לוותר על ההנאה שבסיפור.
לא יודעת אם יש באמת משהו כזה, אבל אם חייבת לבחור אלך על מרגרט אטווד עם היכולת שלה לבנות עולמות דיסטופיים שהם מציאותיים לחלוטים והחמלה והאנושיות שמהדהדות מכל שורה שהיא כותבת.
אני יודעת שמצפים ממני לחזור לתחילת שנות השבעים בארגנטינה כדי לפגוש את אבא שלי, אבל דווקא לא. הייתי חוזרת לשנות השלושים של המאה העשרים. בדוקטורט שלי חקרתי את עולם התיאטרון בתקופה ההיא, ספציפית את המפגש בין חיי הרחוב והעבריינות לחיי האומנות בסטינג של תיאטראות רחוב והייתי שמחה לחוות קצת את המציאות- לשבת בבית קפה, לפגוש את הדמויות ולהקשיב לשיחות כדי לגלות עד כמה הפרשנות שהבאתי כחוקרת באמת התקרבה למציאות.
לא רומן, אבל הייתי שמחה להצטרף לפמליה של וולנד מהאמן ומרגריטה של בולגקוב, זה סוג הכאוס שאני מרגישה שיש לי הרבה מה לתרום לו.
ברור, מיוזיקלס זה קסם. קונה כרטיסים.
אם כבר אז "המירוץ למיליון", חידות וצפנים זה הצד החזק שלי.
אני לא נתקעת, אם הכתיבה לא זורמת אני עושה משהו אחר ואם אני בהתלבטות מול משהו ספציפי אני יוצאת לרוץ והרעיונות זורמים.
ארוחות מבחינתי זה האנשים ופחות האוכל. תמיד אבחר באנשים ואם האופציה המוצעת היא מנות מלוות מונולוגים על מקור התבלינים או ציר שבעבע שבועיים לפני שהגיע לצלחת שלי אז חוזרת לטקסט שלי. אין לי סבלנות למזון שלוקח את עצמו יותר מדי ברצינות.
אהיה אמא של סופר/ת או משורר/ת ואשתדל לקרא את הטקסטים שלהם במנותק מהאגו שלי כמו שאני משתדלת לעשות עם כל בחירה אחרת של ילדיי.
לא המון, אני כותבת בפרצים של גג 4 שעות.
ברצלונה, בואנוס איירס, ערים גדולות מרגיעות אותי. אני לא אדם של שקט וציפורים מצייצות בבוקר. אני צריכה את הפיח, אוטובוסים ומשאיות זבל שמרעישות כשאני מנסה להרדם.
משהו של בורחס. הוא היה הסופר הפחות אהוב עליי בלימודים ואני מרגישה שהייתי צעירה ומרדנית מכדי לשבת רגע להקשיב. יכול להיות שהשהות באי תתן לי את הזמן להתעמק בלי לחץ ובלי דדליינים של הגשות. יהיה מאכזב אם הוא עדיין לא יזרום לי.
את שקופיות ניסיתי להביע בעבר כממואר ובאמנות פלסטית ובשתי הדרכים לא התקדמתי הרבה. יש לי עוד שני סיפורים קצרים שלאחד מהם אחזור בקרוב כי אני סקרנית לדעת איך הוא מסתיים.
יש כל כך הרבה ספרים מעולים שלא אני כתבתי. דון קישוט של סרוונטס הוא אחד מאלה שאחזור אליהם שוב ושוב ובכל פעם אמצא משהו חדש מופלא.
אין לי שעות או מקום קבועים לכתיבה. אני כותבת בכל מקום שהסיפור מצליח לתפוס אותי והרבה מהכתיבה שלי קרתה דווקא תוך כדי תנועה. אני ממש יכולה למפות חלקים מהספר לפי מקומות בעולם: דירת איירביאנבי בטאלין שבה בשש בבוקר, בזמן שכולם עוד ישנו, כתבתי לראשונה את אחת הדמויות המרכזיות, רמז שפיצחתי ברכבת בסקוטלנד ועוד. כנראה שאני כותבת הכי טוב כשאני קצת לא בבית.
רצה ומחליקה על גלגיליות.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה