יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: גבית ינאי
האי הבודד שלה נמצא קרוב לבית; כשהיא תקועה בכתיבה היא מתחברת לחלומות; אבל בסיוטים היא תקועה בתוך תוכנית ריאליטי. רוית ראופמן (המעשה הנכון) עונה לשאלון האישי
שילוב של מתח עם ציפייה.
מעניין אותי לחזור לשנות החמישים, בגלל האופנה.
כן. זורמת.
בשום פנים ואופן לא. לפני זמן מה חלמתי שאני תקועה בתכנית ריאליטי. נשמתי לרווחה כשהתעוררתי.
אני כותבת רק מהבית. ומרגע שנפתח הסכר, זה יכול להיות בכל שעה.
בהחלט אהיה גאה. הילדים שלי יוצרים במדיומים שונים, וזה מאוד מחבר בינינו.
אני יכולה לכתוב במשך יום שלם, עם הפסקות.
מגע עם החלומות שלי, זכרונות ילדות, כל דבר שיכול לקרב אותי לעצמי, במקביל לחקירה של אירועים גדולים בהיסטוריה. אני אוהבת את החיבור בין האוניברסלי לפרטי. מה שלא עובד עבורי זה לנסות בכוח לכתוב כשאין השראה.
קרוב לבית.
מקווה לא להיות באי בודד. אבל אם כבר, אני יכולה שוב ושוב לקרוא את עפיפונים של רומן גארי.
הילדים הנוראים מאת ז'אן קוקטו.
ברור שכתיבה.
הכל. ריצה, פילטיס, ספינינג, מחול, חדר-כושר.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
