חייב לנוח אחרי כתיבה; הצליח לסיים חצי מרתון; וישמח לפגוש את ג'יי קיי רולינג. רוה גיל-מור (הטמעה) עונה לשאלון האישי
וואו, יש כל כך הרבה. סתם לזרוק: לבד על מאדים, גאווה ודעה קדומה, משחקי הכס, אלף שמשות זוהרות, מסביב לעולם בשמונים יום, המוסד השמימי, מרד הנפילים, עריסת החתול, חולית, הארי פוטר... להמשיך?
אין חוקים. לפעמים צריך להפסיק, לשים את כתב היד במגירה לשבועיים שלושה, ולחזור אליו בעיניים רעננות. לפעמים דווקא להתעקש ולהמשיך, לכתוב ולמחוק ושוב, ושוב, עד שבסוף משהו "נדבק". ולפעמים להתייעץ עם מישהו שמבין שיכול להוסיף רעיונות שלא חשבתי עליהם.
אני מודע לחלוטין להוצאות של כל שרשרת האספקה של ספרים, כולל שכר הדירה שמשלמות החנויות. אני בשמחה מוכן לשלם מחיר מלא של סביב 100 ₪ על ספר מודפס טוב (וכמובן שפחות על עותק אלקטרוני) כדי שכולם יוכלו להתפרנס מזה בכבוד. אני גם יודע שאני במיעוט...
... דואג שבמקביל יהיה לו גם ממה להתפרנס.
תלוי כמה אני רעב וכמה הרעיון שלי לכתיבה נראה לי מגניב...
סקס. קל.
השעה ביום לא חשובה. לרוב אני כותב בחדר העבודה שלי, על המחשב. קרה לי שכתבתי גם בבתי קפה או בחו"ל (במלון בניו יורק למשל). אני בעיקר צריך מחשב ושקט לכמה שעות, שיעזבו אותי לנפשי.
כמו שאמר דני גלובר ב"נשק קטלני" (או אולי באחד ההמשכים שלו): *I’m too old for this sh - והוא עוד היה צעיר כשאמר את זה.
מתקשה לראות את זה מתרומם, אבל לגבי סדרה בנטפליקס, יש על מה לדבר.
בטח הייתי בוחר את אחד הרגעים המכריעים של מלחמת העולם השניה, פשוט כי קראתי עליה כל כך הרבה ויהיה מעניין לראות את ההיסטוריה בפעולה. למשל: D-dayבשישה ביוני 1944. אבל לא הייתי מנסה לשנות כלום כי לך תדע איזה נזק זה יעשה...
פגישה עם ג'יי קיי רולינג תהיה מגניבה, ובטח ממש מעניינת.
סטיבן קינג.
התרגשות מהולה בחרדה.
ארבע או חמש שעות. אני אולי צריך לנסות לכתוב לאורך יותר זמן אבל אני מסופק אם התוצר יהיה שווה את זה. כתיבה היא מאמץ מנטלי לא פשוט עבורי, ואני צריך מנוחה אחרי שאני עוסק בה באופן אינטנסיבי.
כשאני מצליח, אני רץ. היו תקופות שהייתי רץ עשרה קילומטר שלוש פעמים בשבוע, ובשיאי סיימתי חצי מרתון והיה ממש כיף. אני מוכרח להודות שבזמן האחרון אני פחות עושה את זה אבל מקווה לחזור מתישהו.