בעיניו שינה עדיפה על כתיבה; יש לו אובססיה לעמנואל קארר; והוא חושב שלא כותבים מספיק על קולנוע ישראלי. ערן שגיא (אי) עונה לשאלון האישי
אני אתייחס אל השאלה הזו כאל מהו הספר שמעורר את קנאתי, ברגע זה. אז מדובר בסיפור, מנגה בעצם. "פרחים אדומים" של יושיהארו טסוגה.
אני לרוב לא קורא ספרים יותר מפעם אחת, אז אקח את הספר שאני קורא עכשיו: התרגום החדש של "עלילות גילגמש" (נתן וסרמן ויורם כהן תרגמו).
בדיוק כתבתי עליו ספר (ששמו, במקרה, "אי").
הופך למעריץ שלו (כבר היום, בכיתה ד', הוא כותב נפלא).
ראמן, ג'חנון, חומוס.
סקס טוב (או שינה).
על הספה בבית. כל שעה יכולה להתאים.
בטח.
זורם (אבל אני רוצה תפקיד).
את יעקב רז (מהמרצים הבודדים שעוררו בי השראה מדי שבוע) או ראיין הולמברג (ה-מתרגם וה-היסטוריון של מנגה יפנית).
אני באובססיית קארר.
אני לא מכיר ספרות שעוסקת בעולם הקולנוע הישראלי (שיש בו כמה סיפורים – וכמה דמויות – שכדאי מאוד לספר).
התרגשות גדולה לשבוע ואז הדחקה מוחלטת.
זה יצטרך להיות משהו שקשור לגוף (מחול. ג'ודו. איגרוף).
רץ (הרבה ולאט).