יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: צילום עצמי
אוהבת לכתוב בספריה הלאומית בירושלים; מתגעגעת לשנה שבה גרה בפראג; ותנחשו איזו שאלה גרמה לה התקף שיעול חריף. דינה מוקמל פרידמן (מאה ואחת) משיבה לשאלון האישי
'אחוזות החוף' מאת אמיר גוטפרוינד, 'בריכה עירונית' מאת אדווה בולה ובערך כל ספר שיצא תחת ידיו של אשכול נבו, ותחת ידיה של אליס מונרו.
כל התשובות נכונות.
על המעבר מהורות לקטנטנים להורות למתבגרים. מבחינת הרגש.
אליס מונרו. והיא נפטרה ממש לא מזמן, אז אפשר שהיא תיחשב לסופרת חיה עדיין? תודה.
בכל אחד מילדיי. עם הקשב המצומצם כולו לכדי ד' אמות המכשיר הסלולרי של הדור הזה (וילדיי בכללו), כל שעה של שיחה קרובה איתם היא עולם. למעשה, זרקתם רעיון.
2015. השנה בה עברנו לגור בפראג, עם שלושת ילדינו, לתקופה בת חמש שנים. אחת התקופות המשמעותיות, היפות, והמצמיחות בחיינו.
ברור! איטס שואו טיים!!!
שלילי חזק. אני נסיכת הפוך-מכונה ונטפליקס על הספה. סורי.
ימים שלמים בספרייה הלאומית בירושלים- מהבוקר עד הלילה, עם הפסקות קצרצרות של קפה או עוגייה או שירותים.
בירושלים. מגיעה לעיר הזו, בה נולדתי, גדלתי, והשארתי פיסה מהלב שלי, ונכנסת לספרייה הלאומית. השעות שהמוח שלי הכי 'פרש' בהן הן שעות הבוקר, אבל במקרה של הספרייה הלאומית, כל שעה היא שעה מעולה (ושקטה!) לכתיבה. בדרך כלל אני מגיעה אליה לימים שלמים, ויוצאת בלילה, כאחרונת הסטודנטיות בשנה א' לדו-חוגי ספרות והגות גרמנית, משולב עם ארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית.
כתיבה.
מאושרת. וגם אם לא. שרק יהיו לי בריאים ומאושרים, בכל בחירה שיעשו.
101.
יוצאת מהבית, ומחפשת אנשים. בבית קפה, ברחוב, במוזיאון. מחפשת להם בעיניים התרחשות, בדידות, אהבה, געגוע, תשוקה. מחפשת סיפור. ותמיד מוצאת.
בנורבגיה או באירלנד, עם בית קטן על קצה צוק ירוק, משקיף על פיורד צלול, דרכו משתקפים עננים לבנים-לבנים. ושקט.
'היררכיה של כאב' מאת שרון שפיר, ו'לאן שנצוף שם בית', ספר שירה שחוזרת אליו תמיד, מאת מיה טבת דיין.
אחד. בינתיים.
נו באמת, אבא שלי יקרא את זה. כתיבה. (שיעול-שיעול-לא!-שיעול).
מתלבטת מדי פעם בין פילאטיס מכשירים לפילאטיס מזרון, ובסוף מכריעה - ביסלי גריל.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה