יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: יאיר שגיא
גנזה ספר על סצנת הפאנק של הניינטיז; כשהיא תקועה בכתיבה היא פורשת להפסקת מקלחת; וכתבה את ספרה עם כוס קפה, ולפעמים גם עוגה. לורי שטטמאור (גומרות בטוב) עונה לשאלון האישי
לפני כמה שנים קראתי בשקיקה את "רק ילדים", הממואר של הזמרת פטי סמית', שמתאר את סיפור האהבה רווי המשברים בינה לבין הצלם הפרובוקטיבי רוברט מייפלת'ורפ, בשלהי שנות השישים של ניו יורק. מייפלת'ורפ עולה מן הדפים כדמות יצרית שאי אפשר לאלף - חדת מבט, אמנותית עד הקצה, אדם כזה שנמשך לאסתטיקה, גם כשהיא לא נוחה או מקובלת. היה באופן שבו היא תיארה אותו משהו ממגנט ומסוכן בעת ובעונה אחת, תערובת של גבר שהוא גם גברי מאוד וגם נשי. הייתי שמחה להישאב אל תוך העולם הבוער שהוא יצר בתקופה ההיא, ולנהל איתו רומן מסוכן כזה.
מיוזיקל על האורגזמה הנשית? זה נשמע מושלם. חותמת אתמול.
כושר גופני מאוד חשוב לי, ואני משתדלת לצאת להליכות ולתרגל יוגה לפחות פעמיים בשבוע.
אלוהים, לא. לריב עם אנשים על גרגירי אורז? במה חטאתי?
כתיבה וסקס טוב – שתיהן מצריכות התמסרות, איבוד שליטה ונוכחות מלאה ברגע – ואז הן גם מענגות מאוד את העוסקת בהן. בכתיבה זה קורה כשאני מרגישה שהמילים מתגלות על הדף מעצמן. אני לא צריכה להיאבק בעצמי כדי למצוא אותן, הן נשפכות החוצה כמו מפל מים. ברגעים העילאיים האלה הזמן מאבד משמעות, ואני חיה את הרגע בצורה הכי טהורה שלו. מיניות טובה עובדת באותו האופן – אני לא עסוקה בנראות, ואני לא צופה על עצמי מבחוץ. גופי וגופו של הפרטנר מתמזגים יחד, והופכים לגוש אחד רטוב של עונג חושני. באופן דומה, שתי המלאכות עשויות לתסכל כשאת לא מצליחה להתנתק ולצלול פנימה, וכשהחוויה הופכת למאומצת ומלאכותית.
ארוחה טובה, ועדיף במסעדת מישלן. כמה מהחוויות הנהדרות בחיי קרו במסעדות שפים זוכות פרסים.
אנסה לשכנע אותו ללמוד מקצוע נוסף, ועדיף כזה שיאפשר לממן בעזרתו וילה עבורי.
לדעתי ספר צריך לעלות בין 100 ל-150 שקלים, בהתאם למספר העמודים.
אם נתקעתי במחסום כתיבה, אני עוצרת רגע, לא נאבקת במעצור. מה שהכי עוזר לי זה לעשות מקלחת. הרעיונות הכי טובים הגיעו אליי בזמן המקלחת. דרך נוספת שעובדת לי היא להמשיך באפיק אחר, ולחזור למחרת לנקודה התקועה.
בפנטזיה שלי אני זוכה ליהנות מחופשה ללא הגבלת זמן באי במזרח הרחוק, עם חול לבן, נקי ורך, שמתמוסס באצבעות, ומרגיע אותי רק מעצם המגע. מי הים נוצצים בגוונים בוהקים של טורקיז, והמים צלולים ומתוקים, ומאפשרים לראות דרכם סוגים שונים של דגים. על העצים שפע של פירות טריים כמו מנגו בשל שנוטף מתיקות, קוקוסים שמחכים להיפתח ובננות זהובות, והם נמוכים מספיק כדי לאפשר למטר שישים שאני לקטוף כל פרי בלי להתאמץ. בניגוד ללחות הרבה של תאילנד, האוויר באי הזה חמים ולא מכביד, ובלילה השמיים הופכים למופע נוצץ של כוכבים. אוח, הלוואי שאזכה להגיע לשם!
"מהתלה אינסופית" של דייוויד פוסטר וולאס. בגלל שמדובר בספר של מעל אלף עמודים, טרם גיבשתי את הסבלנות הייעודית כדי לקרוא אותו. אני קצת נלחצת מכמות גדולה כל כך של דפים.
ספר אחד: לפני עשרים שנה התחלתי לעבוד על ספר עיון שניסה לגולל את קורותיה של סצנת הפאנק וההארדקור שפעלה בישראל בימים של שנות התשעים ותחילת האלפיים. גדלתי בסצנת השוליים הזאת, סצנה מחתרתית של בני נוער מכל המדינה, שכללה הופעות במקלטים ובקנים של הנוער העובד והצופים. במשך כמה שבועות ראיינתי מוזיקאים וחברי להקות, ולצערי בשלב מסוים נטשתי את הספר. אולי עוד אחזור אליו יום אחד, כי הייתה כאן תרבות נגד מרתקת שלא תועדה כראוי.
את "גומרות בטוב" כתבתי בבית קפה קטן במרכז תל אביב, אחת לשבוע בשעות אחר הצהריים. הייתה לי פינה שקטה וקבועה שבה ישבתי על קפוצ'ינו קטן, לעיתים גם הזמנתי עוגה, וכתבתי.
במלחמת ישראל-איראן הראשונה, הייתי בהיריון וביקשתי המלצה על ספר Feel good שיעניק לי אסקפיזם בדיוק במידה הנכונה. מצאתי את "אין מה לראות פה" של קווין וילסון, שעשה את העבודה. זאת לא יצירת מופת שאקח איתי שנים קדימה, אבל זה ספר כיפי ומשעשע שבהחלט נעים לבזבז איתו את הזמן, בייחוד כשהזמן הוא זמן מלחמתי, חרדתי ואיטי.
"מסעותיי עם דודתי" של גרהם גרין. אני חושבת שהוא אחד הספרים שקראתי הכי הרבה בשנים האחרונות. מדובר בסיפור מסע משעשע בטירוף, שנפתח בהלוויה והופך לחברות בין הנרי פולינג, גבר גמלאי די חנון, שעבד כל חייו כמנהל בנק, ובין דודתו אוגוסטה – אישה בריטית פרועה ואדירה, שתיינית ועסקנית לא קטנה. לא בכדי הסופר, גרהם גרין, תיאר אותו בתור "הספר היחיד שכתבתי לשם ההנאה". מדובר בספר שלא משנה כמה פעמים אקרא אותו, תמיד יצליח להצחיק אותי. הלוואי שאכתוב יום אחד רומן עם כזאת אירוניה חכמה ומהנה.
חודש וחצי לפני שילדתי, הבנתי שאני חייבת לתת גז על הספר. ידעתי שחיי עתידים להשתנות מרגע שאלד את בני הבכור, אז במקום לשבת פעם בשבוע, כפי שעשיתי לפני כן, התחלתי לשבת עליו ממש מדי יום. הגשתי אותו שבועיים לפני הלידה.
אני אשמח מאוד ללמוד חינוך מיני, ולחנך בני נוער למיניות בריאה. אולי עוד אעשה זאת.
שבוע לפני ש"גומרות בטוב" הושק הייתי באופוריה מוחלטת. לא הפסקתי לחייך ולצחוק. ואז התחילה מלחמת ישראל-איראן השנייה, והספר יצא לחנויות בזמן שאני יושבת בממ"ד בחרדה.
מישל וולבק, בפער. הוא גם אחד הסופרים שקראתי כמעט את כל הרפרטואר שיצר.
אני אשמח מאוד מאוד לשבת לקוקטייל עם הזמרת מיילי סיירוס, שתמיד הצטיירה בעיניי כאחת הנשים שהכי כיף איתן במסיבות. היא פרובוקטיבית ושנונה ונראה לי שאחווה שעה מדהימה במחיצתה.
הכי קלישאתי שלי, אבל הייתי חוזרת לשנת 1967, השנה שבה תרבות ההיפים כבר לא הייתה זרם שולי, אלא רגע תרבותי שהרגיש כמו התפוצצות של צלילים, צבעים ותודעה חדשה. בבריטניה הביטלס השיקו את "סרג'נט פפר", ובארה"ב עשרות אלפים צעדו לסן פרנסיסקו כשהם מסוממים ממוזיקה ומפסיכדליים. לרגע אחד הייתה בעולם המערבי תחושה אופורית של אוטופיה, שהייתי שמחה לחוות, בטח במציאות הנוכחית שלי, אחרי שלוש שנים רצופות של מלחמה.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה