אוהבת לכתוב בסניף ארומה א.ת. ראשל"צ; תשמח לחזור לניינטייז מתחילתן ועד סופן; וחולמת שכל מעשיה ילוו בקריינות של שי אביבי. דפנה ברשילון (אגדת עטרה) עונה לשאלון האישי
שבע מידות רעות של מאיה ערד.
בינתיים אחד, אבל היד עוד נטויה.
כנראה שמשהו של מאיה ערד.
לא מתה על הים, אז אם אפשר שיהיה באמצע לונדון נניח.
מה שתמיד עובד לי זה לעזוב את זה ולהתחיל לכתוב ממקום אחר לגמרי בספר.
80 שקל לפחות.
אהיה המעריצה מס' 1.
ברור שארוחה טובה.
ברור שארוחה טובה!
המקום האולטימטיבי שלי הוא סניף ארומה אזור התעשייה ראשון לציון. וכשיש אור. השעה פחות חשובה.
אני לא מתפקדת טוב כשאני רעבה. וזה בלשון המעטה. אז נראה לי שלא.
ברור, ואשמח לקבל תפקיד קטן.
עושה את כל שנות התשעים שוב מהתחלה עד הסוף.
שי אביבי. מעריצה אותו מאז הנעורים. רוצה שהקול שלו ילווה את כל מה שאני עושה.
כנראה שפרנזן, אבל אני מקווה שהוא לא יקרא את זה כי הוא גם ככה נפוח.
לחץ בחילה והתרגשות ולעבוד כמה שיותר כדי שזה לא ישפיע עליי.
מחזאות. בתור ילדה חלמתי להיות שחקנית. כנראה שהחלום מגיע משם.
אני כותבת מהר, אבל לא יותר משעתיים שלוש ברצף.
מכריחה את עצמי להתעמל וסובלת. כמו רובנו לא?
ספרים אמריקאים (סליחה, אבל זו האמת) שכתובים כמו תסריט לסרט או סדרה, ולרוב אכן הופכים להיות כזו.