האי הבודד שלה נמצא בחדר השינה; היא כבר לא נלחצת ממחסומי כתיבה; אבל עדיין חווה את כל קשת הרגשות כשיוצא לה ספר חדש. מאירה ברנע-גולדברג (סבתא בורחת מהבית) עונה לשאלון האישי
אני אוהבת לכתוב מוקדם מאד בבוקר או כל הלילה כשכולם ישנים. שנים ניסיתי לחפש איפה הכי נוח ונעים לי לכתוב. גיליתי שאני לא בנויה לימי כתיבה בחו"ל או בהתבודדויות בצימרים. זה מדכא אותי. אני צריכה לכתוב בבית. יש לי אומנם חדר עבודה אבל התרגלתי לכתוב בסלון עוד מהימים שלא היה לי חדר עבודה. ככה כמו שאני, גם אם הטלוויזיה דולקת, גם אם הבן שלי מנגן או שיש חברים. כשאני מתחילה לכתוב מתחיל לי שקט בראש. 99% מהספרים שלי נכתבו בסלון על הספה.
קשה לבחור אבל כתיבה. בסופו של דבר זה יותר חזק ממני.
אנסה לעזור לו ואתפלל עבורו. זה עולם קשוח.
אם זה היה תלוי בי ובעולם אוטופי לא יותר מ-30 ₪. כשאני התחלתי לעבוד בחנות ספרים בשנת 1999 ספר ילדים עלה 49 ₪ וספר מבוגרים 59 ₪, לפעמים הספרים היקרים עלו 69 ₪. היו מעט מאד הנחות וזה היה מחיר הוגן. הייתי רוצה שהספרים יהיו נגישים אבל גם שניתן יהיה לשלם תגמולים ראויים לסופרים, לעורכים, למאיירים, למו"לים. בקיצור זה מורכב ומסובך.
קודם כל זה כבר לא מלחיץ אותי כמו בעבר כי למדתי להתמודד. אני לא מכריחה את עצמי לשבת מול דף לבן ולחוות תסכול כפי שנהגתי לעשות בתחילת הדרך. בדרך כלל אני נותנת לעצמי כמה ימי חשיבה ללא כתיבה ומטעינה את עצמי מחדש, אם זה קריאה של ספרים אחרים, לצאת מהבית לשמוע סופרת אחרת, צפיה בסרט. עוד משהו שעוזר זה לשוחח על הספר ועל הדמויות ועל מהלכי עלילה עם עוד מישהו. אני סומכת רק על חנן בעלי ועל עוד שני חברים טובים שלי שגם הם סופרים ולפעמים כשרק מדברים צצים ועולים רעיונות חדשים שלא חשבנו עליהם קודם והתקיעות עוברת.
בגדול מעולם לא חלמתי על אי בודד. אחד המקומות האהובים עלי בעולם הוא חדר השינה אצלי בבית והוא משמש עבורי כאי בודד. גם הבן שלי יודע שאם אני נכנסת לחדר וסוגרת את הדלת זה כי הגיע הרגע שלי להיות לבד עם עצמי.
המחזות של חנוך לוין וספרי הלקטים של אפרים קישון וכן, גם הארי פוטר. אי אפשר בלעדיו....
לרוב זה לא קורה לי, יש ספר ילדים אחד שעזבתי כי הוא לא מספיק טוב ועוד ספר מבוגרים שרק התחלתי, 50 עמודים, אבל מניסיון שלי אני בסוף חוזרת אליהם ומצליחה להבין מה לא היה בסדר. אם כבר התחלתי לכתוב, סביר להניח שיש משהו בסיפור שעניין אותי ותפס אותי.
אמיתי וגם בדקתי את זה: 12 שעות. בלי לאכול!! רק שתיתי מים. אני זוכרת שהתחלתי בשש בערב, חשבתי לעצמי שעד 23:00 אסיים, אבל פתאום השעון המעורר צילצל, השעה הייתה שש בבוקר.
קצת הליכות. בחמישה חודשים האחרונים הצלחתי להתמיד בפילאטיס מכשירים, דרגת מתחילים ואין לי כוונה לעלות ממנה הלאה.
נדוש אבל זו התשובה, הארי פוטר.
היסטוריה של ארץ ישראל. כבר התחלתי בעבר כל מיני קורסים אבל בגלל העומס בעבודה זה לא צלח, אבל זו התוכנית להמשך החיים.
כל קשת הרגשות: חרדות, היסטריה, אופוריה, דיכאונות, שמחה גדולה. לפעמים יש יום כזה ויום כזה ולפעמים כל חצי שעה משהו בפנים משתנה. זה בלתי נסבל. אין לי מושג איך חנן חי איתי.
יש הרבה סופרים שאני אוהבת אבל אני לא אוהבת להכתיר סופרים בתארים. אבל אם ילחצו עלי: ד"ר סוס.
פול מקרטני.
כמו הרבה אנשים כמוני שגדלו עם סבתא ניצולת שואה, תמיד הייתה את הפנטזיה לחזור בזמן, לפני עליית היטלר לשלטון ולנסות להציל כמה שיותר אנשים ולהכין את הקהילות למה שעתיד לבוא. כנראה נשארתי אותה ילדה. אם כילדה הייתי עוצמת העיניים ומדמיינת מפגש שלי עם סבתא ואיך אני מצילה אותה ואת האחים שלה מגורל אכזר אז היום אני לפעמים מפנטזת מה היה קורה אם הייתי יכולה לחזור בזמן לפני השבעה באוקטובר 2023 ולנסות למנוע את הכל. אם מנתקים את ענייני המלחמות, למרות שזה קשה כי אני הייתי ילדה שקראה בעיקר ספרי שואה, הייתי רוצה לחזור כאישה בוגרת לתחילת שנות ה-70 רק כדי להספיק לראות בזמן אמת הופעות של פול מקרטני עם ה-Wings.
לספרי כראמל יש שלוש הצגות עם שירים נהדרים עם המוזיקה של ליאור רונן. הלוואי וגם סדרת הנוער החדשה שלי "בן-בן ודדה" תזכה לזה ובהחלט שאין לי בעיה להפוך את ספרי המבוגרים שלי למיוזיקל כל עוד אני עובדת עם האנשים הכי טובים בתחום. דוקא עכשיו אני מצליחה לעצום עיניים ולדמיין את ספר המבוגרים החדש שלי "סבתא בורחת מהבית" כמיוזיקל מצליח ביותר.
אין מצב.