חולה על מחזות זמר; האי הבודד שלה נמצא בתוך הראש; וכשהיא תקועה בכתיבה היא מנסה אכילה רגשית (שלא עוזרת). נגה דיין קמיל (שובר גלים) עונה לשאלון האישי
החטא ועונשו/ דוסטויבסקי
ספר אחד. אבל תמיד אני מותירה פתח לתקווה להמשיך אותו.
סיפורי קנטרברי. יש בו הכול: פילוסופיה, מיסטיקה חוכמת חיים וסאטירה. כיוון, שאני מתקשה להבין את האנגלית בת המאה ה-14 , אני קוראת במקביל את סיפורי קנטרברי בתרגום המופתי של שמעון זנדבנק, כך שאצטרך לקחת לאי שני ספרים: את המקור האנגלי ואת התרגום לעברית.
בראש שלי. שהראש יהיה אי בודד שמתנתק מטרדות היום יום.
לקום מהכיסא ולכתוב בראש עוזר. אכילה רגשית לא עוזרת למרות שאני תמיד ממשיכה לנסות אותה.
ספר פרוזה ב-50 שקל כי לדעתי במחיר גבוה יותר אנשים בדרך כלל לא מעוניינים לרכוש וימתינו שהספר יגיע לספריה.
אשמח מאד אבל כדאי שיהיה לו במקביל מקצוע נוסף שיוכל להתפרנס ממנו אך גם גמיש מספיק שיותיר לו זמן לכתיבה.
בשעות הבוקר המוקדמות או בשעות הלילה בשולחן אוכל בסלון.
לא, כי אין לי סיבולת פיזית וגם לא נפשית. אם לא הייתי מתביישת לעשות פאדיחות מול כל האומה אולי הייתי יכולה להשתתף בתוכנית חידונים כלשהי.
הייתי מאושרת. מחזות זמר הן הזא'נר האהוב עלי למרות שזהו הז'אנר הכי פחות טבעי. הייתי אפילו רוצה לכתוב בעצמי מחזמר.
כתקופה כללית לאו דווקא בישראל אני חושבת ששנות השבעים היו הטובות ביותר כי כבר היתה מודרניזציה ורפואה מתקדמת, אך המחשבים עדיין לא נכנסו לחיינו. בחיים האישים אולי לסוף שנות השמונים כדי לתקן טעויות גורליות שעשיתי.
מרגרט אטווד.
חרדה מכך שלא יאהבו את הספר ומכך שקבוצות מסוימות יפגעו. אולי פגעתי בסקטור מסוים, בעדה מסוימת ואולי חטאתי בגילנות.
רפואה כי להקל על כאב או מגבלה או להציל חיים זהו ערך עליון. לאחרונה אני צופה הרבה בסרטונים הממחישים תהליכים בגוף האדם, טיפולים וניתוחים ולומדת די הרבה, אך אל תבנו על כך שאנתח אתכם בעקבות הסרטונים שאני צופה בהם.
שעתיים-שלוש.
מכון כושר, שחייה וריקוד.